נושא: צדקה

תרומה לבית כנסת

אדם שתרם בעבר שולחנות וכסאות לבית הכנסת לעילוי נשמת הוריו, ורוצים אנשי הקהילה לחדש את השולחנות והכסאות בחדשים, ויש להם תורם חדש, אמנם טוען התורם הישן, שאין בזה צורך הכרחי אלא רק נוחות יתר, וטוען שנתן הרבה מכספו לצורך הריהוט, ואינו מסכים שעכשיו יטלו זאת מכאן. האם יש ממש בטענותיו.

מאחר ואנשי הקהילה מעונינים להחליף את הריהוט בחדש, לפאר את בית הכנסת, וכן שיהיה נוח יותר למתפללים במקום, הרי זה נחשב צורך מצוה, ומותר להם לחדש זאת אף ללא רשותו. אמנם טוב יעשו אם יפייסו דעתו וישיגו בית הכנסת אחר שמעונינים בריהוט הישן (כפי שעושים בדרך כלל במעין זה), וימשיך השימוש בריהוט לעילוי נשמת הוריו.
[כמו כן, יכולים למכור את הישן במחיר חלקי, ויוסיפו על כך את ההפרש מהתורם החדש, ואזי יכתבו את שם הוריו ג"כ – לעילוי נשמתם].

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנט סעיף ג: ישראל שהתנדב נר או מנורה לבה"כ, אם נשתקע שם בעליה מעליה שאינה נקראת על שמו,  יכולים הצבור לשנותה אפילו לדבר הרשות, ( אפילו אם גם המתנדב מוחה) (מהרי"ק שורש קכ"ג קכ"ד ובשם רשב"א ותשו' רא"ש). ואם לא נשתקע שם בעליה מעליה, אין יכולים לשנותו לדבר הרשות, אבל לדבר  מצוה יכולים לשנותו. ואם היה המתנדב עובד כוכבים, אסור לשנותה אפילו לדבר מצוה, כל זמן שלא נשתקע שם בעליה מעליה. (וכל זמן ששם בעלים חקוק על הכלים שנתן, לא נשתקע שם בעליה). (ירושלמי פ' בני העיר).


ובביאור הגר"א יורה דעה סימן רנט ס"ק יב: אם נשתקע כו'. בזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה אילימא כו' וכ"ה בתוספתא פ"ב דמגילה העושה מנורה ונר לבה"כ עד שלא נשתקע שם הבעלים מהן אין רשאין לשנותן לד"א משנשתקע שם הבעלים מהן רשאין לשנותן לד"א וע"כ צ"ל דמיירי לשנותן לדבר הרשות דשם בישראל תניא ע"ש וכ"ה בירושלמי פ"ג דמגילה העושה נר ומנורה לבה"כ עד שלא נשתקע שם הבעלים מהן אי אתה רשאי לשנותה למקום אחר אם משנשתקע כו' ר"ח בר בא בשם ר' יוחנן אם היה שם הבעלים חקוק עליהן כמי שלא נשתקע שם הבעלים מהן:


ובש"ך יורה דעה סימן רנט ס"ק י: אין יכולים לשנותו כו'. כתב המרדכי פ"ק דב"ב בשם מהר"מ דצ"ל שכבר נשתמש בהן והדליקו בב"ה דאי לא הדליקו בב"ה אפי' לדבר הרשות מותר לדידן דקי"ל הזמנה לאו מלתא ונהי דהנודר אינו יכול לחזור בו ולעכבו לעצמו משהקנהו להדליק בו בב"ה דנעשה נדר מכל מקום הציבור רשאין לשנות אפי' לדבר הרשות עכ"ל ומביאו ב"י וד"מ וצ"ע בזה כי שאר פוסקים לא חילקו בכך ואדרבה מדחילקו בין נשתקע משמע דבלא נשתקע בכל גווני אסור לשנות ואפשר לזה השמיטו המחבר והרב האי דינא ונראה דהמרדכי מיירי כשהבעלים מסכימים בדבר וקמ"ל דמדקתני אסור לשנות משמע דאיסורא איכא במלתא אפי' הבעלים מסכימים והיינו דוקא בנשתמש בהן דאל"כ הזמנה לאו מלתא היא ודוק:


ובט"ז יורה דעה סימן רנט ס"ק ה: אין יכולין לשנותה לדבר הרשות. וצ"ל דגם גבי צדקות שהתנדבו לבית עלמין שהוזכר בסעי' ב' הוה לא נשתקע שם הבעלים מינייהו דאל"כ מאי שנא מהכא בנשתקע דיכולים לשנות לדבר הרשו' וא"ל ממ"ש הטור בסי' רנ"ו סעיף ד' העתקתיו שם לחלק בין דבר קבוע לדרך מקרה כו' ואמאי מותר לשנות כאן אם נשתקע הא אין זה דבר קבוע י"ל דדוקא בממון השייך לעניים חילק כן דכשהוא דרך מקרה אמרינן דזכו בו אותן העניים בתוספת ממה שיש להם בלאו הכי ואנן ידי עניים אנן ע"כ אין להפסיד להם משא"כ במקדיש כלי שאין כאן מי שיזכה לאותו דבר ע"כ תלוי הכל בנשתקע או לא נשתקע ואפילו בדרך מקרה כנ"ל. וראיתי במהרי"ק שורש ה' שהרגיש בקושיא זאת ותירוצו שם אינו מתיישב לי כלל ומה שכתבתי הוא ברור לפע"ד והוא מכוון עם דברי מהרי"ו שהבאתי סי' רנ"ו סעיף ד':


ובש"ך יורה דעה סימן רנט ס"ק יא: אבל לדבר מצוה יכולין לשנות. כתב המרדכי בשם מהר"ם אפילו לדבר מצוה דפחותה מיניה דדוקא גבי תשמיש קדושה אמרי' מעלין בקודש ולא מורידין ולא לגבי תשמישי מצוה, ובד"מ כ' ע"ז וז"ל ונ"ל דהרא"ש (והט"ו ס"ב) פליגי אזו דהא כ' שאסור לשנות מעות ת"ת לצורך ב"ה וכ"כ מהרי"ק בשורש קכ"ח בשם הרשב"א עכ"ל ומביאו בהגהת דרישה סכ"ו אבל באמת דמהרי"ק שם כתב ז"ל לפי הנלע"ד לא יוכל שום פוסק לחלוק על זה שכתב המרדכי כו' דאי לא תימא הכי לפלוג וליתני בדידה כולה לדבר מצוה ולימא לא שנו אלא לדבר מצוה דחשיב כמותה אבל לדבר מצוה דגרע מיניה לא כו' ואף על גב שנשאל הרשב"א אם מעות של צדקה מותר לשנות לב"ה והשיב וז"ל מותר לשנות לעילוי כגון לבנות בית הכנסת או לקנות ספר תורה כו' משמע דוקא לעילוי וכן בטור י"ד כתב וז"ל כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' עד אבל לא מת"ת לצורך ב"ה נראה לע"ד דהתם בדלא ספקי אנשי הקהל לתרווייהו ואם יתנו המעות לצורך ב"ה יתבטל ת"ת וכן לעיל בהא שהשיב הרשב"א אבל היכא שאין המצוה האחרת בטל כו' פשוט שהוא מותר לכ"ע כו' עכ"ל וכן בפרישה העתיק דברי המרדכי אדברי הטור משמע דלא פליגי ומדברי הב"ח נראה דמחלק דהך דהרא"ש תשמישי קדושה הוא שכתב אדברי הרא"ש וז"ל ומיהו גבי נר ומנורה שהתנדבו לבהכ"נ אפילו נשתמשו בה מותר לשנותה לדבר מצוה אפילו למצוה דפחותה מינה דדוקא גבי תשמישי קדושה אמרינן מעלין בקודש ואין מורידין אבל לא גבי תשמישי מצוה כ"כ המרדכי פ"ק דבתרא בשם מהר"מ וקרי לנר ומנורה תשמישי מצוה משום דלא נתנו בבית הכנסת אלא כדי להאיר למתפללים בתוך הסידור התפלות והמחזורים ואין זה אלא תשמיש מצוה לאדם עצמו וכה"ג כתב מהרא"י בכתביו דהפחים שעל הספר תורה אינן תשמישי קדושה כיון שלא נעשו אלא לסימנים בעלמא לצורך בני אדם שלא יטעו להוציא ספר תורה שלא הוזמנה לקריאה לחובת היום וה"נ כדי שלא יטעו בתפלה כשאין מאור בבהכ"נ עכ"ל ואין נראה כן דעת מהרי"ק ונראה דס"ל דמעות שהתנדב לצורך בית הכנסת עדיף מתשמישי מצוה כיון שאין שם קדושה על המעות, כתב בית יוסף בשם מהרי"ק שורש קכ"ח שכתב בשם תשו' הרשב"א דהא דאמרינן ישראל שהתנדב נר או מנורה כו' היינו דוקא בשיש מנורות ונרות כדי הצורך לבית הכנסת אבל אם אין סיפוק אין הציבור רשאין לשנות עכ"ל ועיין במהרי"ק שם סוף השורש ההוא דמביא תשובה אחרת להרשב"א שסותרת תשובה זו וכתב דצ"ל שהראשונה אינה תשובת הרשב"א וע"ש דמסיק שאף אם המאור מתרבה ומדליק בריוח יותר מפני נדבתו של זה הנודב מכל מקום אם לא יחסר המזג מכדי הספוק אף בלא נדבתו של זה נראה לע"ד דיכולים נמי לשנותה אך אם אין קבע למאור אלא על פי יד הנודר ולפעמים לא יספיקו הקהל שמן למאור די הסיפוק הראוי בזה נראה שאין כח לשנותה ע"כ:


ובפתחי תשובה יורה דעה סימן רנט ס"ק ט: מצוה יכולים לשנותו [עבה"ט ועיין (בתשובת חתם סופר סי' רמ"ד) נדון א' שחלה ומסר כל ספריו לאיש מהימן להביא אותם לבהכ"נ ושם יעמדו לכל הרוצה ללמוד מתוכם ונתעכב הדבר שנים הרבה שלא נתקיים צוואת המת מחשש גניבה ואבידה בבהכ"נ ועתה נדחקו הצבור לבנות מקוה ורוצים למכור הספרים אם אסור לשנות מדעת המצווה. והאריך בכל פרטי דין זה וסיומא דפיסקא העלה שאפילו לדעת המקילין היינו דוקא בנשתקע שם בעליו וגם שלא יתבטל הדבר מצוה לגמרי דבלא"ה נמי יש נרות בבהכ"נ וכדומה אבל אם חסר אחד מאלו אינם רשאים לשנות לדבר מצוה פחותה ומכש"כ לדבר הרשות ממש ומעתה בנ"ד אין לך מצוה רבה מלהמציא ספרים ללומדי תורה ואין היוצא בזה בקהלה ההיא ואפי' היה מפריש מעותיו לכך אסור לשנות אף על פי דלא שייך נקרא שמו עליו מכ"ש שהפריש ספרים שנקרא שמו עליו ולא נשתקע שמו א"א בשום אופן לשנותו להחליף באר מים חיים בבאר מקוה מים הגם כי צרכי צבור מצוה הוא מ"מ מצוה זוטא הוא לגבי ת"ת ואין שום מקום להתיר ומה שטענו שאין הספרים משומרים בבהכ"נ מפני הגנבים אין זו טענה מכמה טעמים ע"ש]:


ובשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן כ: דברים שנמכרו בבית הכנסת למנדבים ונכתבו שמם עליהם אם רשאין לשנות ה' דעשי"ת תשכ"ח. מע"כ ידידי הנכבד הרה"ג מהר"פ גרומאן שליט"א, רב ביאנג איזראעל בלאס אנדזעלעס.


הנה קבלתי מכתב ממר ציפער שטיין /ציפערשטיין/ ומד"ר קיש שליט"א בדבר דברים אשר נמכרו בשנת תשי"ג למנדבים כמו הנר תמיד ועוד דברים והותנה לכתוב שם הקונה על הדבר שקנה ועתה כאשר תיקנו את בית הכנסת רוצים למכור לאחרים בלא רשות קונים הראשונים. ועוד רוצים לשנות שמעתה יכתבו שם הקונים לא על דבר הקנוי אלא על טבלא אחת הקבועה בכותל שבביהכ"נ איך שזה נדב וקנה דבר זה וזה נדב וקנה דבר זה.


הנה שינוי השני שלא לכתוב שם הקונה והמנדב על עצם הדבר אלא על טבלא, איני רואה בזה שום קפידא, ואף שמצינו ביו"ד סימן רנ"ט סעיף ג' שכתב הרמ"א וכל זמן ששם בעליה חקוק על הכלים שנתן לא נשתקע שם בעליה לענין שלא יוכלו לשנות אלא לדבר מצוה, מסתבר שגם בנכתב על טבלא הקבועה בכותל שהוא מקום מפורסם נמי נחשב לא נשתקע שם הבעלים, שלכן אין חלוק ויכולים לשנות לכתוב מעתה השמות על טבלא. אבל שינוי הראשון שהוא למכור זכותם שכבר קנו לאחרים אי אפשר בלא רשותם, דאף בסתמא הוא לעולם כל זמן שהבית הכנסת קיים וכ"ש בפירשו שהוא לעולם, ואף שודאי אין יכולים לעכב על הקהל שלא יקשטו ויפארו את ביהכ"נ בכלים יותר נאים, מ"מ צריכים להודיע לקונים הראשונים שהם ישנו ליותר נאים שהם יקנו ובדבר קטן כמו הנר תמיד אם ירצו לשנות על מנורה אחרת ודאי יוסיף הקונה ולא שייך לדון בזה ואם הוא כלי גדול כגון ארון הקודש וכדומה ורוצים לשנות על חדש שעולה הרבה מעות וקונה הראשון לא ירצה יכולים למכור היתרון לאחר ויהיו שניהם שותפין בהדבר. ידידו, משה פיינשטיין.