תפילה על חולה בשבת

ראה שולחן ערוך אורח חיים (הלכות שבת (סימן רפז סעיף א): יכולים לנחם אבלים בשבת, וכן יכולים לבקר את החולה. ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול, אלא אומר לו: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום. הגה: וי"א דאין צריך לומר ורחמיו מרובים וכו', וכן נהגו (רמב"ם פרק כ"ד).

ובמשנה ברורה (סימן רפז סק"א) יכולים וכו' – אמרינן בגמרא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת וע"כ לא יפה עושין אותן שכל ימי השבוע אין הולכין רק בשבת.

ובסק"ב: כדרך שאומר לו בחול – דמצטער ומעורר הבכי דאסור בשבת.

ובסק"ג: אומר לו וכו' – אבקור חולים קאי ובנחום אבלים יאמר לו שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא ויש מקילים דרשאי לומר המקום ינחמך. כתב בפמ"ג אם בא האבל לבהכ"נ אחר אמירת מזמור שיר ליום השבת שוב לא יקרא השמש צאו נגד האבל דאין להזכיר אבילות בפרהסיא ומ"מ לילך בעצמו לו לומר שבת היא מלנחם וכו' רשאי:

ובשולחן ערוך הרב (שם): מותר לבקר חולים בשבת ולא יבקש עליהם רחמים כדרך שאומרים בחול המקום ירחם וכו' שע"י בקשת רחמים יעורר בכי ויצטער אלא צריך להרחיב דעתם בדברי תנחומים שלא יצטערו בשבת שיאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום ויש אומרים שאין צריכין לומר ורחמיו מרובים כו' וכן נהגו וכן הש"ץ כשמברך החולה בבית הכנסת ואומר מי שבירך כו' לא יאמר המקום ישלח רפואה כו' אלא יאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא:

ובשו"ת אבני דרך (סימן נה אות ג) האריך בזה, וז"ל: כאשר עוסקים אנו בתפילה על החולים בשבת ובצורך קריאת שמותם מתוך הדף יש לעיין ככלל אם מותר להתפלל על חולים בשבת שנינו בגמרא במסכת תענית כב ב תנו רבנן אחד עיר שהקיפוה נכרים או נהר ואחד ספינה המיטרפת בים ואחד יחיד שנרדף מפני נכרים או מפני לסטין ומפני רוח רעה על כל אלו ניתן להתריע בשבת באופן מידי וביאר הר"ן ח ב והביאו הבית יוסף אורח חיים רפח שמכאן יש ללמוד לכל חולי שיש בו סכנת היום שמתריעין עליו בשבת שכן מה שהקלו משום רוח רעה זהו בגלל שיש בכך חולי של סכנה ולפיכך ניתן להתפלל על אנשים אלו ממקור זה דייק הדרכי משה רפח ד שמותר להתפלל על חולה מסוכן בשבת ומתוך המשך דבריו משמע שעל חולה שאינו מסוכן אסור להתפלל בעדו כל תפילה בשבת אבל מהר"י ווייל כתב ראין מברכין החולה בשבת ואפשר דאף מהר"י ווייל לא קאמר אלא אם אינו מסוכן ביומו הפרישה הבין כי מהר"י ווייל וכמוהו הרש"ל אוסרים כל תפילה על החולה בניגוד לדעתו של הרמ"א מרן רפח י פסק בהדיא כי ניתן להתפלל על חולה מסוכן בשבת ולעשות לו מי שבירך הרמ"א רק מבאר את דבריו וז"ל נרדף מפני רוח רעה שאמרו לאו דוקא דה"ה לכל חולה שיש בו סכנת היום זועקים ומתחננין וכן נהגו לומר מצלאים בשבת על חולים המסוכנים סכנת היום הגה וכן מותר לברך החולה המסוכן בו ביום מעניין לראות כי מרן הביא בספרו שו"ת אבקת רוכל יא כי במצב בו החולה נמצא בפנינו אף שהוא חולה מסוכן אין לעשות לו מי שבירך וטעמו הינו דהקהל מצטער יותר כשהחולה בפניו ומתעורר לבכי כפי שמצינו בדברי הר"ן ה ב שאינו יכול לבקש רחמים בשבת שכן על ידי זה יעורר בכי ויצטער וזהו בפניו של החולה כדשנינו בעניין המבקר את החולה בשבת רפו.

וכ"כ שם המשנה ברורה בהמגן אברהם יד מקשה דאם אמרנו שאסור לברך חולה שאינו מסוכן למה נהגו האידנא שאומר החזן מי שבירך לחולה ואמר המקום ישלח לו רפואה שלימה וכו' דהרי אסור לומר כך בשבת ואפשר שסומכין על הרמב"ן שסובר שמותר לומר המקום ירחם עליו בתוך שאר חולי עמו ישראל אבל לומר יותר מזה לכולי עלמא אסור. אולם בסיום דבריו מביא כי יש להנהיג לומר בתוך המי שבירך שבת היא מלזעוק וכ"כ המשנה ברורה כח כי להלכתא ניתן לומר מי שבירך בשבת עבור כל חולה אף שאין לו סכנה אבל מי שאינו מסוכן לא וכשעושין מי שבירך לחולה שאין בו סכנה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא.