תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בכמה פרטים: א) האם בכלל ישנו איסור להתפלל במקום פרוץ (הכוונה ללא מחיצות)? ב) האם ישנו הפרש בזה הין אם מסתובבים באזור זה נשים בלבוש שאינו צנוע, או שאין הבדל? ג) האם ישנו הפרש האם בהליכה למקום צדדי וצנוע (במובן שהוא עם מחיצות על כל פנים בחלקו) ישנו טרחה לאנשים להתקבץ שם למניין, או שאין הבדל?
ראשית יש להביא המובא במסכת ברכות דף לד, ב: אמר רב כהנא, חצוף עלי אדם המתפלל בבקעה.
ופירש רש"י הטעם על כך, שכאשר האדם נמצא בתפילתו במקום צניעות, חלה עליו אימת המלך ולבו נשבר, ומתפלל כראוי. וכמובא שם בתחילת פרק חמישי במשנה, שאין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופירש רש"י שם שהכוונה להכנעה. מה שאין כן כאשר מתפלל במקום פתוח ליבו מתרחב וזחוח עליו דעתו, ואינו בהכנעה הראויה לפני הבורא.
ולפי טעם זה נראה שהאיסור אינו תלוי כלל אם עוברים שם עוברים ושבים שאינם מתלבשים בצניעות, אלא עצם התפילה במקום פתוח אינה ראויה וכאמור.
והנה התוספות שם (דיבור המתחיל חציף) הקשה על דברי רב כהנא, מהפסוק בספר בראשית 'ויצא יצחק לשוח בשדה' שהכוונה היא להתפלל, ואם כן רואים שהנהגת האבות שוודאי היתה כראוי (שהרי היו מרכבה לאלקות כמבואר במדרש), לא מנעה אותם מלהתפלל במקום פתוח?
ומתרץ בשני אופנים:
א) מדובר שהתפלל לא בסתם מקום פתוח, אלא ב'הר המוריה' שהוא מקום קדוש ומיוחד לתפילה. וסיוע לכך הוא מדברי רז"ל עצמם במקום אחר (פסחים פח, א) שדורשים את התיבה 'שדה', שכך קרא יצחק להר המוריה ('לא כיצחק שקראו שדה').
ב) שהמדובר כאן לאיסור, הוא דוקא בבקעה בה רגילים לעבור בני אדם והולכי דרכים, שכיון שעוברים שם, מבלבלים את האדם מכוונתו בתפילה. מה שאין כן בקעה בה אין רגילים לעבור בני אדם מותרת בתפילה.
ולפי טעם הב' בתוספות יוצא, שאין איסור בעצם התפילה במקום פרוץ ורחב (ללא מחיצות), אלא רק מפני סיבת העוברים ושבים המבלבלים הכוונה, אך אם מדובר בבקעה וכיוצא בה, שאין עוברים שם בני אדם, מותר להתפלל שם.
ובשולחן ערוך הלכות תפילה סימן צ סעיף ה', הביא מרן המחבר את טעמו של רש"י, שהאיסור להתפלל במקום פרוץ כמו בשדה, אינו משום עוברי דרכים, אלא משום שכאשר מתפלל במקום צניעות חלה עליו אימת המלך.
אמנם הרבה אחרונים יישבו את דברי התוספות מקושיות הבית יוסף, ומכל מקום על פי הזוהר יש להתפלל דוקא בבית (ומספיק מחיצות על כל פנים, אם אין מקום מקורה) (משנה ברורה).
וכל זה הוא דוקא לסתם בני אדם, אך עוברי דרכים לדברי הכל יכולים להתפלל בדרכם בשדה (שולחן ערוך אדה"ז), ומכל מקום גם הם אם אין חוששים לאיחור דרכם ויכולים למצוא מקום צנוע כמו בין האילנות וכיוצא בזה עדיף שיתפללו שם (אך לא יכנסו לחורבה מפני כמה חששות).
והנה כל ההיתר האמור גם בהולכי דרכים הוא באם העוברים ושבים שם לבושים בצניעות, אך באם אינם לבושים בצניעות וכנגד עיניו יעברו נשים שאינן צנועות, אזי אסור להתפלל כנגדן כמבואר בהלכות קריאת שמע, והוא הדין לעניין תפילה כפי שכתב המשנה ברורה בסימן עו סימן קטן א.
ואף אם ירצה לעצום את עיניו ולהתפלל כך, לא יועיל הדבר, כמבואר בשולחן ערוך אדה"ז סימן עה סעיף ט', שערווה היכולה להיראות, אף על פי שהוא עצמו עוצם את עיניו ואינו רואה אותה בפועל, או שזה בלילה ואינו רואה, מכל מקום אין זה מועיל כלום, מאחר ולא נאמר בתורה 'לא תראה', אלא 'לא יראה' וזה כולל עצם זה שיכול להיראות.
ויש מתירים כאשר אין מדובר בערוותו שלו אלא בערוות חבירו כאשר עוצם את עיניו, והעיקר כשיטה הראשונה (שם).
העולה מן האמור: שבאם קשה להתקבץ במקום צניעות (עם מחיצות) כגון שהוא מרוחק, יש מקום להקל להתפלל באמצע רחבה – אף אם ישנם שם עוברי דרכים, כדין הולכי דרכים. אך אם עוברים שם נשים שלא בצניעות, אזי אין להתפלל שם אף אם יעצמו עיניהם (ובדיעבד אם כבר התפללו ועצמו עיניהם בתפילה, אינם צריכים לחזור ולהתפלל, כי יש מתירים).
