תוצאה של מעשר כספים

ראה בספר חסידים (מרגליות) ברית עולם ושומר הברית סימן שצה: ואם אין בידך אלא משל אחרים אל תתן צדקה וכו' וכן כתב רבינו בסמוך סימן שצ"ז ובסימן תנ"ד דמי שחייב לאחרים לא יתן צדקה או לא ירבה עד שיפרע ע"ש והכי אמרו בזהר הקדוש פ' ויקהל דף קצ"ח הלא פרס לרעב לחמך לחם אין כתיב כאן אלא לחמך ההוא דילך מממונך ולא דגזילו ולא דעושק ולא דגנבה דאי הכי לאו זכותא הוא ווי ליה דאתי לאדכרא חובוי עכ"ד ובדרושים כתבתי בעניותי דעפ"ז נתישבה חקירה גדולה שראינו בתים גדולים אשר הפליאו לעשות צדקה וחסד וירדו לטמיון ואבד העושר ההוא וזרעם עניים ואביונים וכלם היו תמהים איה איפה אשר דיבר ה' ע"י עבדיו בתורה נביאים וכתובים ובש"ס ובמדרשים בתוקף מעלת הצדקה ושכר עושיה ויש כמה תשובות ואחת מהן שממונם לא היה נקי היה בו גזל וה' שונא גזל בעול' ואדרבה היה לאפושי רתחא לאדכרא חובוי. ובזה פירשתי בעניותי בצדקה תכונני אימתי רחקי מעושק וממחתה כי לא תקרב כי כאשר הצדקה נקיה לא תקרב ותמה"ר המחתה לאדכרא חובוי אלא כי לא תראי ומחת' כי לא תקר' ודוק כי קצרתי.

ובשיירי כנסת הגדולה הגהות טור יורה דעה סימן רמט טור סימן רמט אות א: דף רצ"ח ע"ב שיטה ל"ה: וכמה הוא יתן עד חומש נכסיו הוא מצוה מן המובחר כו'. נ"ב: לפי שיש אנשים שמפרישים מממונם מעשר ולא כראוי, כי מתחלה אין מפרישין מן הקרן עד שירויחו, ואחר שירויחו מפרישין מן הריוח לבד, רק ממה שירויחו יותר על הוצאתם מאכילה ושתיה ושאר הדברים הצריכים לפזור ומהמותר יפרישו. לזה אני אומר כי אינם יוצאים בזה י"ח, כי צריך בתחלה כדי שיהא מותר לנסות לש"י ושיזכה בזה למעלת העושר, שיעשה חשבון מכל אשר יש לו ומכל עשרה יפריש א' לא פחות ולא יותר, ואם ישאר איזה מותר שלא יגיע לחשבון עשרה יניחנו בכיס לבדו ולא יערבנו עם השאר, ואחר שהפריש מן הקרן יסתחר במעותיו, ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שירויח יותר על אשר פזר בדברים הצריכים לבית, ויקח המעשר כמו שאמרתי. ואם ירצה עוד לעשות יותר, ימתין לעשות חשבון עד סוף השנה ויפריש מהריוח החמישית. וכ"כ בהדיא בירושלמי דמעשרות, שנה אחת לקרן מכאן ואילך בכל שנה ושנה חומש לריוח, והם שני עשרונים כעין שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ונראה שהתלמוד שלנו סובר כן בפרק מציאת האשה, המבזבז אל יבזבז יותר מחומש.

סוף דבר תעשה כא' משני אופנים הנז' הוא הטוב, ומה' יבא הטוב ויכין ברכה עד בלי די, ועל אחרים נאמר אולת אדם תסלף כו'. ויזהר שלא יוסיף מהמעשרות וגם לא יפחות, כי כל המוסיף גורע כי למעשר יש סוד יסוד. ואולם לדעת מה יעשה בו זה דבר פשוט. וראוי לאדם שישתדל לתת חצים או רובם לבעלי תורה או לקרוביו העניים, וגם להשיא יתומות עניות, ולקנות ספרים לבני העניים, ויכול ליתן מחצה לקרוביו העניים. ולענין לקנות מצוה בבית הכנסת מזה, אם המעות שקונים נותנים גם כן לעניים גם זה מותר. הרב מתתיה טריויש בתשובה כ"י.

ובשו"ת אבקת רוכל סימן ג: על ענין המעשר להפריש מממונו : אשר שאלתני על דבר המעשר באיזה אופן יפרוש /יפריש/ כו' ומה יעשה בו אחוך דעתי הצרה בקצרה ואקדים ואומר כי אין ספק שלהיות ענין הפרשת מעשר מהממון דבר גדול מאד עד שאמרו חז"ל /שבת קי"ט ע"א/ עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ומותר לנסות במצוה הזאת להשי"ת ולעבור על לאו דלא תנסו כו' כמפורסם בפ"ב ממסכת שבת ובכמה מקומות בתלמוד ובקום עשה למ"ד עקימת שפתים הוייא מעשה בסנהדרין פרק ארבע מתות. לכן צריך לדקדק בעשיית המצוה הזאת עד דבעידנא דקא מעקר לאו דלא תנסו לותקים /ליתקיים/ עשה דבפך /דבפיך/ זו צדק' כמו שדרשו בפ"ד /בפ"א/ דראש השנה /ו', ע"א/ ולפי שיש אנשי' שמפרישין מעשר מממונם ולא כראוי כי מתחילה אין מפרישין מן הקרן עד שירויחו ומה שירויחו אין מפרישין מן הריוח רק מה שירויחו יותר על הוצאתם מאכיל' ושתיה ולבוש ושאר הדברים הצריכין לפיזור ומהמותר יפרישו. לזה אני אומר כי אינן יוצאים בזה ידי חובתן כי צריך בתחלה כדי שיהיה מותר לנסות השי"ת בו ושיזכה בזה למעל' העושר שיעשה חשבון מכל אשר יש לו גם מהקרן ומכל עשרה יפריש אחד לא פחות ולא יותר ואם ישאר איזה מותר שאינו מגיע לחשבון עשרה יניחנו בכיס לבדו ולא יערבנו עם השא' ואחר שהפריש מהקרן יסתחר במעותיו ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שהרויח יותר על כל אשר פיזר בדברים הצריכים לבית כמו שאמר ויקח מעשר כמו שאמרנו.

ואם ירצה עוד לעשות יותר ימתין לעשות חשבונו עד סוף השנה ויפריש מהריוח חמשית אחרי שבתחלה הפריש מהקרן וכן כתוב בהדייא בירושלמי במעשרות שנה ראשונה לקרן מכאן ואילך בכל שנה ושנה חומש לריוח והם שני עשורין כענין שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עכ"ל.

ונראה שהתלמוד שלנו סובר כן מדאמרינן בכתובות פ' מציאת האשה המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וסוף דבר הנעשה באחד מהשני אופנים הנז' הוא הטוב והוא יתברך יתן הטוב ויריק ברכה עד בלי די אל שדי ועל אחרים נאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ויזהר שלא יפחות מהעשירית וגם לא יוסיף כי כל המוסיף גורע כי למעשר סוד ויסוד.

ואולם לדעת מה יעשר /אולי צ"ל יעשה/ בו זה דבר פשוט כי להיות שענין היות מעשר האדם מממונו נפקא לן בירושלמי ממה שנאמר כבד ה' מהונך ומראשית כל תבואתך יש לנו ללמוד זה מזה בענין החלוק וגם כי נראה שיש מי שנוטל מעשר עני ולא צדקה כדאמרינן בתוספתא דנדה פרק בן תשע ומביאה מ"ג פ"ק דבבא בתרא וז"ל כל הנוטל צדקה נוטל מעשר עני ויש מי שנוטל מעשר עני ואינו' נוטו' /ואינו נוטל/ צדקה ואם נראה דלא דמי הא אוקמה מ"ג שמדבר בחבר עיר שבושת הוא לו ולצבור שיתפרנס החכם המתעסק בצרכיהם מכיס הצדקה אבל מעשר עני שנלקח בגורן נראה כמנח' שלוחה אליו ואין בושת ופגם בזה ומ"ת בחדא מחתא מחתינהו ואחר שכן הוא נאמר כי כמו שבתרו' ומתנות טובת הנאתם לבעלים וראוי שישתדל לתיתם חציים או רובם לבעלי תורה וקרוביו העניים וכמו שאמר בחולין למחזיקי בתורת ה' יש להם מנת ושאר המחזיקים כו'. הג' לענין המעשר לבעלי תורה הוא הטוב ועץ חיים היא למחזיקים בבעלי תורה העניים וכן בירושלמי ריש פרק בני העיר וז"ל ר' חייא בר אבא אזל לתמן יהבי ליה פריטי למפלג ליתמי ולארמלתא נפק פלגינהו לרבנן עד א"צ להפריש אחרים תחתיהם ע"כ ומ"ג מייתי לה רפ' דבתרא. א"כ אנו רואים אפי' שהנותן הצדקה נתנה לחלקה ליתומים ולאלמנה חלקה רבי חייא לחכמים שלא מדע' הנותן א"כ שכרו גדול וזהו הראשון. השני פדיון שבויים דכולהו איתנהו ביה הג' ב"ח /בח' – אולי ר"ל בחשיבות/ הצדקה והגדולה שבכולם כשנותן לעני והוא אינו יודע. הד' להשיא יתומות או עניות הה' לקנות ספרים לבני עניים הו' ליתן קצתו לקרוביו העניים כי כולו לא יתכן כמ"ש בחולין הנותן כל מתנותיו לכהן אחד כו' ובירושלמי במסכת פיאה אמר רב יאודה תבא מארה למי שמאכיל לאביו מעשר עני ואף על פי שיש ברייתא שם בירושלמי שאומר אב ובנו אשתו וקרוביו ב' אחים ב' שותפים פודין זה לזה מעשר עני ונותנים זה לזה מעשר עני כבר תירצו המרדכי דהוי דוקא בשגם הבן גם האב שניהם עניים אבל אם אחד מהם עשיר תבא מארה כו' וכן כתב הריב"ש בתשובה.

ואולם בספר ריא"ז כתב שיכול לחלק החצי לכל קרוביו העניים וזה מק"ו ממעשר שני שהרי אם אפילו מעשר ב' שאמרה תורה לחלקו לעניים מותר ליתן לעניים קרוביו החצי כמו שהוכיח ממתני' דפיאה פרק מאימתי דתנן מדה זו האמורה בכהנים לויים וישראלים היה מציל נותן מחצה ונוטל מחצה ע"כ א"כ כ"ש דמעשר זה שעשה מדעתו שיכול ליתן מחצה לקרוביו העניים. ולענין לקנות מצוה בב"ה =בבית הכנסת= אם ממעות המצוה שקונין נותנים לעניים גם זה מותר ולענין לפרוע מסים מהמעשר דבר פשוט הוא זה שאין לו לפטור עצמו מחיוב ממונו בממון מעשר נאם הצעיר יוסף קארו: