הש"ך כתב שכדי לומר ספק ספיקא צריך שיהיה מתהפך, כלומר שניתן לאמרו גם בסדר הפוך, אבל ספק ספיקא שאינו מתהפך אין להקל בו. מקור דבריו באגור על פי תוספות.
ספק שמא נפגם הסכין בעצם המפרקת ושמא נפגם במיעוט אחרון של הסימן:
דוגמא לספק ספיקא שאינו מתהפך מובאת באגור: אדם ששחט בהמה ולאחר השחיטה מצא שהסכין פגומה. לכאורה אפשר לומר כאן ספק ספיקא, ספק שמא נפגם הסכין רק לאחר שהגיע בתהליך השחיטה לעצם המפרקת, שההגעה לעצם המפרקת היא רק לאחר שחתך את הסימנים שבהם תלויה השחיטה (הסימנים הם הקנה והושט שבצוואר הבהמה), וממילא כבר נשחט כדין לפני הפגימה של הסכין. ואם תאמר שהסכין נפגם לפני שהגיע לעצם המפרקת – שמא נפגם הסכין כשהגיע למיעוט האחרון של הסימן, והיינו שכבר שחט את רוב הסימן השני, ונמצא שהשחיטה היתה כשירה לפני הפגימה (הדין הוא שאם שחט את רוב הסימנים, דהיינו רוב הקנה ורוב הושט – שחיטתו כשירה ).
ספק ספיקא שלא ניתן לאומרו בסדר הפוך נחשב כספק ספיקא משם אחד:
ספק ספיקא כזה לא ניתן לאומרו בסדר הפוך, שהרי אי אפשר לומר שמא רק במיעוט האחרון של הסימן נפגם ולא קודם לכן, ואחר כך לומר שאם תאמר שנפגם קודם לכן שמא בעצם המפרקת נפגם, שהרי עצם המפרקת הוא לאחר הסימנים ולא קודם לכן. נמצא אם כן שהספק שמא במיעוט האחרון של הסימן נפגם למעשה כולל בתוכו גם את הספק שמא לאחר מכן בעצם המפרקת נפגם, והיינו שאין זה ספק ספיקא אלא ספק אחד שמא נפגם בשלב שהשחיטה כבר כשרה או שמא נפגם לפני כן. נמצא שכאשר לא ניתן להפוך את הסדר של הספיקות הרי זו ראיה שאין זה ספק ספיקא אמיתי. והיינו שספק ספיקא שאינו מתהפך נחשב כספק אחד ומשם אחד.
מתי מקילים בספק ספיקא שאינו מתהפך:
ספק שמא לא נכנס האריה ושמא לא דרס:
הרשב"א כתב שאם נמצאה צפורן של אריה בגב של שור, ויש לנו ספק האם האריה נכנס למקומו של השור או לא נכנס – השור מותר מטעם ספק ספיקא (שאינו נחשב כנדרס על ידי האריה) – ספק נכנס האריה ספק לא נכנס, ואם תאמר שנכנס שמא לא דרס את השור אלא שכב סמוך לכותל והשור התחכך בכותל וברגלו של האריה, וכך נשמטה הצפורן מהראיה והתיישבה בגב השור.
ספק ספיקא זה אפשר לאומרו רק בסדר אחד:
הש"ך הקשה: הרי ספק ספיקא זה אינו מתהפך, שהרי אי אפשר לומר ספק שמא דרס האריה את השור ספק שמא התחכך השור בכותל, ואחר כך לומר: ואם תאמר שדרס ספק שמא לא נכנס, שכן בזמן שאנו אומרים את הספק שמא דרס שמא התחכך אנו מניחים כבר שנכנס, ואם כן מחוייבים לומר את הספק ספיקא דווקא בסדר המובא ברשב"א (קודם הספק שמא לא נכנס ואחר כך הספק שמא לא דרס אלא התחכך), ואין זה ספק ספיקא מתהפך!
כשאומרים את הספק ספיקא על שני גופים ויש הכרח להקדים ספק אחד נחשב ספק ספיקא:
הש"ך תירץ שלא הצריכו ספק ספיקא מתהפך אלא כשאומרים את הספיקות על גוף אחד, אבל בזמן שאומרים את הספיקות על שני גופים או בשני מקומות ויש הכרח להקדים ספק אחד – אין צריך שיתהפך. וכך הוא בספיקו של הרשב"א, שכיון שהספק הראשון הוא על עצם השאלה אם בכלל הגיע לכאן הגורם לאיסור (האריה) – אי אפשר לדון על אופן המעבר של הצפורן מהאריה לשור לפני שאנו דנים אם האריה נכנס, ומאחר שספק ספיקא כזה מכריח לאומרו דווקא בסדר מסויים נחשב הוא ספק ספיקא אף על פי שאינו מתהפך.
מי שבישל פירות שדרכם להתליע בדיעבד מותר משום ספק ספיקא:
לפי זה ביאר הש"ך את ההלכה בהלכות תולעים לפיה אם אדם עבר ובישל פירות שדרכם להתליע (שיש במין זה מיעוט המצוי של פירות מתולעים) בלי לבודקם לפני הבישול (ואינו יכול לבודקם לאחר הבישול) – התבשיל מותר מטעם ספק ספיקא – ספק לא היה בפירות אלו תולעים, ואם תאמר שהיה בהם תולעים ספק שמא נמוחו בבישול והתבטלו (שבריה חתוכה יש לה ביטול). לכאורה אין זה ספק ספיקא, שהרי אינו מתהפך, שאי אפשר לומר תחילה ספק שמא נמוחו ואחר כך לומר ספק אם בכלל היו שם. אך לאור דברי הש"ך הנ"ל מובן שכיון שמתחילה מוכרחים לדון האם יש כאן בכלל איסור – הרי זה ספק ספיקא אף על פי שאינו מתהפך.
שיטת הסוברים שאין צריך מתהפך:
לפרי חדש ספק ספיקא אינו צריך להיות מתהפך:
פרי חדש חלק על הש"ך, והאריך להוכיח מדברי ראשונים שגם ספק ספיקא שאינו מתהפך נחשב ספק ספיקא (אפילו כשאומרים את הספיקות על גוף אחד, ודלא כש"ך). להבנת פרי חדש: כשאנו אומרים ספק ספיקא העיקר הוא שיהיה כאן שני צדדים להתיר, שעל ידי הספק הראשון הרי זה כמחצה על מחצה (הצד לאסור והצד להתיר שקולים, ומכיון שמדובר על איסור תורה בוודאי שאנו מחמירים), ועל ידי הספק השני יש בידינו רוב לצד ההיתר, והתורה אמרה אחרי רבים להטות. אם כן גם כשהספק ספיקא אינו מתהפך יש לנו שני צדדים להתיר, וזהו העיקר.
לסיכום :
ספק ספיקא שאינו מתהפך אינו ספק ספיקא, וכגון במקרה של סכין שנמצאה פגומה לאחר השחיטה כנ"ל (והפרי חדש חולק ומיקל).
אמנם ספק ספיקא שאינו מתהפך נחשב ספק ספיקא כאשר דנים בגופים שונים ויש הכרח להקדים ספק אחד, כגון שספק אחד גורם לשני ומתחילה צריך לדון אם יש בכלל איסור.
ועל פי כל האמור לעיל מובן, שאם אין אפשרות לבדוק לאחר הבישול ניתן להתיר על פי ספק ספיקא, שמא לא היו שם תולעים ואם היו שם תולעים שמא נמוחו בבישול והתבטלו. ואף על פי שלא ניתן להפוך את הספק ספיקא הזה, מכל מקום נחשב ספק ספיקא אפילו לשיטת הש"ך, כיון שיש הכרח לדון תחילה אם בכלל יש כאן איסור ורק לאחר מכן לדון אם התבטל או לא.
