חודש תשרי, שהוא "מרובה במועדות", הוא מעין ולמעליותא של ענין המבול "בעליונים", בו האדם שקוע וטובל (ובטל) בעניני טוב וקדושה, עד "ששוכח" עניניו הגשמיים, וכיון שמחשבתו אך ברוחניות — גם מציאות האדם (החושב) היא בענינים רוחניים,

וכאשר יוצאים מחודש תשרי לחודש מרחשון קורין בתורה סיפור המבול וסיומו, ללמדנו, שתכלית ענין ה"מבול" של חודש תשרי ושלימותו, הוא המצב ד"יבשה הארץ" שלאח"ז, היינו, שימשיך ביטול זה של "מי המבול" תוך יבשת הארץ.

ובפשטות, שתכלית המועדים דחודש תשרי היא — להמשיך הקדושה וכו' ששאבו בחודש זה תוך חיי יום יום במשך כל השנה כולה "בארץ", עד שעבודת השם תהי' (גם) בכל עניניו הגשמיים — "כל מעשיך יהיו לשם שמים", ו"בכל דרכיך דעהו". (נח ח"ל א ס"ט)