אמירת התודה לאדם היא בגלל שיש לו בחירה חופשית, ואמנם הכל מגיע מאת ה', אך הוא בחר להיות שליח שדרכו זה יעבוד.
ובהרחבה יותר:
אדמו"ר הזקן (באיגרת כ"ה בתניא) מבאר את יסוד ההבנה באמונה בה' גם בעת פגיעה שגורם במעשיו אדם בעל בחירה חופשית.
נקודת המוצא של ההסבר היא שהבחירה החופשית של האדם תקפה לגבי עצמו ולגבי חייו שלו בלבד, אך לא לגבי אחרים. האדם יכול לבחור אם להיות ירא שמיים ולקבל שכר או לפרוק עול ולפעול כנגד רצון ה' ולשאת חלילה בתוצאות שיבואו בעקבות זאת, אבל הוא לא יכול לבחור מה יקרה לאדם אחר.
לדוגמה, אם ראובן מתוך בבחירתו החופשית גנב משמעון, אין פירוש הדבר שבגלל בחירתו החופשית נגרם לשמעון נזק, אף על פי שבמבט שטחי נדמה שכך הדבר. פעולת הגנבה לא הייתה מצליחה אלמלא הקב"ה הסכים ורצה שיחסר הכסף משמעון מסיבות אחרות הנוגעות לו ולטובתו, ועל זה נאמר "מגלגלים חובה על ידי חייב". ראובן שהחליט לגנוב – ייענש על רוע בחירתו, אבל ההצלחה לכאורה לפגוע בשמעון, אינה קשורה אליו. היא קשורה להחלטה של הקב"ה. אם ה' יחליט ששמעון לא ייפגע ולא ייגרע מאומה מרכושו – פעולת ראובן לא תצלח. ואם צלחה – סימן הוא שה' רצה שייגרע מרכושו. שום החלטה ובחירה של ראובן לא תוכלנה לפגוע ברעהו, מאחר שהאדם יכול לבחור לגבי חייו בלבד ולא לגבי אחרים.
הדברים אמורים גם בכיוון ההפוך: אם הקב"ה גזר על פלוני שתגיע אליו טובה כל שהיא, היא בוודאי תבוא אליו, ואיש לא יוכל למנוע אותה ממנו. ואם אלמוני יבחר לסייע לו באותו עניין, אין פירוש הדבר שהטובה הגיעה אליו בזכות בחירתו של אלמוני. אלמוני היה רק השליח שדרכו הטובה התגלגלה אל פלוני, שנאמר "מגלגלין זכות על ידי זכאי". ואומנם לשליח מגיע שכר על בחירתו לשמש שליח לדבר טוב וחיובי, ועם זאת מי שזכה בטובה צריך לזכור שהקב"ה הוא מקור הברכה וממנו הגיע אליו השפע הטוב שירד עליו.
זהו כלל חשוב שזכירתו היא חלק מעבודת הביטחון: לאדם לא יכול לקרות מאומה מעבר למה שהקב"ה גזר עליו, בין לטובה בין לרעה. כל הבחירה החופשית של האדם תקפה רק לעניינים הקשורים לו עצמו, ואין לה השפעה כלל על זולתו. ואם נראה לנו שדבר מסוים נגרם לנו בעקבות בחירה של אחרים, עלינו לזכור שהם היו ה'צינור' שדרכו 'עבר' הדבר אלינו, אך הם אינם המקור שממנו נשלח אלינו. פירוש הדבר שאין אדם בעולם שיכול להועיל לנו או להזיק לנו, חלילה, אלא אם כן קיבל רשות מהבורא לשמש שליח להבאת אותו הדבר אלינו. וכיוון שכך, אין לנו לחשוש משום אדם, שכן שליח אינו אלא שליח, ואין בכוחו שלו להזיק לנו. ועל זה הדרך אין לנו לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, ואין לנו לצפות אלא ממנו, שהכול בא מידיו, בין במישרין ובין בידי שליח, על פי רצונו ובחירתו יתברך.
הנחת יסוד זו תאפשר לנו להשתחרר מכל הפחדים מבני אדם וגם מכל התקוות והציפיות, וממילא גם מכל האכזבות, הנפש תהיה פנויה להיקשר בקשר אמיתי עם הקב"ה ומתוכו תצמח גאולתה.
