ראשית יש להבהיר שעצם מהות פעולת השחיטה אין הבדל מתי היא נעשית, ואין הגבלה לשחוט דוקא ביום ולא בלילה, כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה (סימן יא סעיף א): שלעולם שוחטין, בין ביום בין בלילה.
אמנם למרות שמעצם פעולת השחיטה אין בכך מניעה, מכל מקום כיון שיש דיני שחיטה שצריכים להיות כראוי באופן המובא בהלכה, לכן יכולה להיות מניעה טכנית לשחוט בלילה שלא יראה כראוי מה שצריך לראות בכדי להכשיר, ואפשר שהחיטה פסולה, ולכן מודגש בהלכה שאם שחוט בלילה בכדי שלא יווצר ספק פסול בשחיטה צריכה להיות השחיטה כאשר 'אבוקה כנגדו', שבזה רואה הוא השחיטה ואין חשש פסול.
אך כאשר אין אבוקה כנגדו, או אפילו אם שוחט ביום במקום אפל וחשוך (כגון בבית ללא חלונות ותאורה מספקת), לא ישחוט מחשש האמור שמא יווצר פסול בשחיטה ולא ישים לב לכך.
אולם אם בכל זאת שחט בלילה ללא אבוקה כנגדו, או ביום במקום אפל, מבואר בשולחן ערוך שם, שכל שלא ידע שישנו פסול וודאי בשחיטה – שחיטתו כשרה, ומותר לאכול מבשרה.
ובטעם וסברת הדבר מדוע לא ישחוט לכתחילה בלילה, ישנם כמה אופנים בראשונים:
א) החשש הוא שמא לא ישחוט רוב הסימנים והוא לא ידע מכך. כן מבואר ברש"י במסכת חולין והביאו הרשב"א להלכה.
ופירש הט"ז בכוונת דבריו, שודאי אם אנו רואין ביום ששחט הרוב דודאי כשרה, ומשום כך אין איסור רק לכתחלה שמא ישכח במשך זמן הלילה שצריך לבדוק כאשר יאיר היום, ואפילו אם מדובר ששחט בסוף לילה, מכל מקום לא חלקו חכמים בגזרתם.
ועל טעם זה הקשה; שלפי זה מדוע נאסר שחיטה ביום במקום אפל, הרי כיון שמיד יכול לילך למקום שישנו אור ולראות אם שחט את רוב הסימנים? ומבאר שבאמת הטעם בזה שלכתחלה אסור הוא שמא יחליד בשחיטה, כלומר שישחוט את הסימנים ללא שיראה את השחיטה, ואם כן הוא אם שוחט ביום במקום אפל לא יעזור מה שילך אחר כך למקום אור לבדוק, שהרי פסול זה הוא רק בעת השחיטה ממש.
אמנם לפי זה צריך עיון מצד שני: אם כן מדוע הותר בדיעבד, ורק אסור לכתחילה, הרי ישנו חשש שמא יעשה חלדה ולא ישים לב? וצריך לבאר שלטעם זה מכל מקום יכול להרגיש בלילה אם עושה חלדה או לא ולכן כשר בדיעבד.
ב) ה'בית חדש' פירש הטעם, שמא על ידי פרכוס הבהמה בעת השחיטה נתרחב החתך אחר השחיטה ושמא לא נשחט הרוב. ועל טעם זה הקשה הט"ז שאם זהו החשש, צריך להיות הדין שגם בדיעבד יהיה אסור, וכיצד הותר בשולחן ערוך את השחיטה בדיעבד. בנוסף, להלן בסימן כה מבואר במפורש שלא חוששים לכך.
ובגדר כמה אור צריך להיות בכדי לשחוט מבואר בשולחן ערוך שם כאשר אבוקה כנגדו, וכמו כן ב' נרות חשובים אבוקה. וכן אבוקה עצמה גדרה מבוארת בש"ך (ס"ק ב) שהביא מכמה מקורות שאף נר אחד שיש לו שני פתילות נחשב אבוקה. וכן מבואר לגבי פסול בדיקת חמץ לאור האבוקה בסימן תלג סעיף ב', שם מבואר ברמ"א שב' נרות אפילו הן קלועין דינן כאבוקה, ומסתבר שהוא הדין כאן. אבל לשחוט לאורו של נר אחד – אין ראוי לכתחילה לשחוט לאורו, וכל שכן ביום במקום אפל, כמבואר בפרי חדש. מה שכתב 'אין ראוי לכתחילה' הוא מפני שמובא בשולחן ערוך שאפילו שחט בלילה ממש בדיעבד שחיטתו כשרה, כל עוד אינו יודע שהיה פסול ממש בדבר.
עוד בעניין זה ישנו דיון מעניין בדברי הרדב"ז (חלק ו סימן קכט) האם מותר לשחוט לאור הלבנה? ושם כתב להחמיר בזה ולא לשחוט לאור הלבנה לכתחילה.
אך ישנם החולקים על דברי הרדב"ז אלו, כמו הפרי חדש (שם) שכתב שנראה לו להתיר כאשר הלבנה מאירה יפה. וכעין קצת סיוע וראיה לזה מהמבואר במסכת ברכות (מג, ב) בפרק כיצד מברכין שאבוקה נחשבת כב' אנשים, וירח נחשב כג' אנשים, ומשמע שאור הירח מאיר יותר מאור האבוקה, ואם כן, מאחר ומותר לשחוט בלילה לכתחילה לאור האבוקה, אם כן מכל שכן יש להתיר לאור הלשנה כאשר היא מאירה יפה. אמנם אין זה סיוע ממש, מאחר ושם מדובר לעניין שמירה מהמזיקין בלילה, ואפשר שהכללים שם הם אחרים, ולאו דוקא מעניין ריבוי אור. וכן בספר אורחות חיים (הלכות שחיטה סימן כו אות ג ד"ה מומחה) הביא בשם 'יש מי שכתב' להתיר לכתחילה לשחוט לאור הלשנה כאשר היא מאירה יפה.
בקצרה: מדברים האמורים מבואר, ששחיטה בלילה כשרה, אמנם צריך להיות תאורה מספקת בכדי שיראה את פעולת השחיטה וכשרותה כראוי, מה שבדרך כלל יש בתאורת חשמל אפילו קטנה, שהרי בהלכה מובא שאפילו לאור אבוקה וב' נרות – ואף לחלק מן הדעת לאור הלבנה – ניתן לשחוט, והכל לפי העניין.
