ברכה זו מופיעה לראשונה בתלמוד הבבלי במסכת מנחות , בשמו של רבי מאיר: "חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום: שעשאני ישראל, (הגירסא המקובלת כיום היא "שלא עשני גוי"), שלא עשני אישה ושלא עשני עבד".
מה מייחד את הברכות האלו שדוקא בהם בחר רבי מאיר לאגוד יחד תחת חובת אמירה בכל יום?
מסביר רבי דוד אבודרהם (בספרו "חיבור פירוש הברכות והתפילות") – ששלושת המנויים בדברי ר' מאיר אינם חייבים בכל המצוות.
בראשם ,כמובן, הגוי שאינו חייב במצוות אלא רק בשבע מצוות בני נח. וכן העבד שאינו כיהודי גמור ואינו חייב בכל המצוות, וגם האישה אינה חייבת בכל המצוות, כדוגמת הפטור שניתן לה מכל מצוות עשה שהזמן גרמא (כלומר, מצוות שקיומם תלוי בזמן, כמו תפילין, קריאת שמע בזמנה ועוד) וכן הלאה.
מסכם האבודרהם בלשונו: "והנשים נוהגות לברך במקום שלא עשני אשה שעשני כרצונו, כמי שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליו."
כלומר שנשים נהגו לברך ברכה זו בנוסח של "עשני כרצונו" מעין הצדקת הדין שאינה חייבת בכל המצוות כמו האנשים.
אמנם פרשנים וגדולי הדורות שלאחריו נתנו יחס אחר לכל נושא זה, בהם גם הרצי"ה קוק הרב אליהו מונק ועוד.
ביסוד הדברים עומדים הם על ההבדלים בין האיש לאישה, כאשר האיש יותר חומרי וגשמי כפי שניתן לראות שביצירתו נוצר אדם הראשון "עפר מן האדמה" ואילו האישה נוצרה "מן הצלע" שנלקחה מאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה. דבר זה מסמל את היות האישה יצור יותר רוחני ונעלה על כן זקוק הוא לפחות זיכוך הבא על ידי קיום מצוות וכו'.
ביאור נוסף ומעניין השופך אור חדש על כל נושא יחס ומעמד האישה ביהדות נמצא בתורת חסידות חב"ד, וננסה לסכם זאת בקצרה במסגרת זו:
שלמה המלך אומר "אשת חיל עטרת בעלה" ובתורת החסידות מוסבר שפסוק זה נסוב על העולם הבא, ימות המשיח, בהם תתגלה מעלת האישה על פני האיש ועל כן תהיה היא נעלית ממנו בגלוי כשם שהכתר נמצא מעל הראש ומקיפו.
תפקידי האיש והאישה נגזרים מתפקידם בבריאה שהועיד להם הקב"ה. האיש דרכו לכבוש ומסמל את היציאה וההתעסקות עם העולם שסביבו, הן בפן הגשמי, תפקיד הגבר על פי היהדות הינו לזון ולפרנס את אשתו וביתו וכך מתחייב הוא בעת מעמד החופה וקידושין.
תפקיד האישה מאידך הינו להיות עקרת בית, היינו עיקר הבית. היא היא היסוד האיתן עליו ניצב כל הבית. חינוך דור העתיד מופקד בידיה, היא המחליטה כיצד ייראה הבית, איזו אוירה תשרור בו וכו'.
כאשר כל אחד עושה את תפקידו נאמנה מובטח להם שביתם יהיה בית איתן ויהודי כפי רצון ה'.
כמובן שזו רק טעימה מגישת החסידות לנושא האיש והאישה. אתה מוזמן להרחיב ולעיין בעוד מקורות המצויינים בהערה , אך מנקודה זו נוכל להבין טוב יותר את משמעות הברכה "שלא עשני אישה".
בקומו בבוקר משנתו מתחיל היהודי את עבודת ה' שלו, ובראשיתה הוא מודה ושמח על התפקיד הגדול שנפל בחלקו לעשות לה' משכן ובית בעולם הזה, ועל כן מודה הוא על כל פרט הן גשמי והן רוחני היכול לסייע לו בעבודתו.
כחלק מהוקרת התודה שליבו של היהודי מתמלא כל בוקר מחדש הוא מודה לבורא על ריבוי האפשרויות שניתנו בידיו לעשות את רצון בוראו בדרכו לצאת החוצה לעולם להתעסק בו ולהחדיר בו קדושה.ולשם כך מציין היהודי את ייחודיותו על פני ברואים אחרים (שגם להם תפקיד ייחודי משלהם) – אך בפרט הזה של קיום המצוות בכמות גדולה יותר – ובכך הוא מתמלא במוטיבציה ושמחה לצאת לעבודתו בעולם ולהצליח בה.
לסיום רק נציין שעד היום קיימים שני הנוסחים, הן "שלא עשני אישה" והן "שעשני כרצונו" וכמובן שכל אישה תנהג כפי מנהג בית אביה.
