בשאלה זו יש לדון מכמה צדדים: תחילה יש לברר האם יש בזה איסור 'גזל', שיש לומר בזה ב' אופנים: גזל שייך רק בנוגע לגזלת ממון. ב) גזל שייך אף בדברים שאינם ממון וכמו בנידון דידן – 'גזל שינה', שאף הוא נחשב בכלל האיסור.
והנה בפוסקים לא מצינו מקור מפורש שיש דין איסור גזל גם בדברים שאינם ממון, ואדרבה הביאו האחרונים שדין איסור גזל הוא רק בגזלת ממון ממש, ולא בדברים שאינם ממון, רק גדרם הוא שמבטל תועלת וטובת חברו, וכמו גזל שינה, (שו"ת שבט הלוי חלק ז' סימן רכד).
[מעניין לציין, שכתב שם שלכאורה ניתן להוכיח שישנו איסור גזל גם בדברים שאינם ממון, מהמבואר במסכת ברכות (דף ו' עמוד ב), על הפסוק 'גזלת העני בבתיכם', שזהו אחד שמברכים אותו בברכת שלום ואינו מחזיר, שיש בזה משום גזל. וכותב על כך ויש ליישב! ובפשטות החילוק הוא ברור; שבאמת דין גזל הוא רק בממון, אמנם שם בגמרא מדובר בגזל בשם המושאל בלבד, ולא שזהו מושג גזל ממש, וכמו שמצינו אצל לבן שאמר ליעקב – 'ותגנוב את לבבי', שוודאי אינו אינו במשמעות גניבה ממש, אלא בשם המושאל (ראה 'חישוקי חמד' מסכת יבמות דף נד, עמוד ב)].
ישנו טעם נוסף באחרונים לאיסור מניעת שינה מהזולת, שיש בזה משום איסור 'צער בעלי חיים', שהוא איסור מהתורה הכולל וודאי גם בני אדם, והרי מצינו שיש גם מצות 'פריקה וטעינה' באדם, ואף שישנה שיטה שצער בעלי חיים אינו מהתורה, מכל מקום זהו דוקא בצער בהמות וחיות, אך לצער אדם ודאי הוא איסור תורה, שהרי מצינו שאסור לצער אדם אפילו בדברים, כמו שכתוב 'לא תונו' – אפילו בדברים, וכל שכן שאסור לצערו במעשים. (ראה שו"ת 'קרן לדוד' אורח חיים סימן יח).
בנוסף יש לציין שישנו בזה איסור מצד 'אהבת ישראל', שהוא ציווי תורה – 'ואהבת לרעך כמוך', שעל ציווי זה נאמר שהוא 'כלל גדול בתורה'.
אמנם את המושג עצמו של איסור הפרעת שינה, כבר מצינו בדברי חז"ל (ראה מסכת בבא בתרא דף כ עמוד ב), שאדם יכול למנוע מחבירו לעשות דברים שמפריעים אותו משנתו, אבל שם לא מובא שאם מפריעו משנתו, עובר בגזילה ממש, אלא שמצד דיני חושן משפט – יכול למנוע ממנו לעשות את הדברים המפריעים את שנתו.
וכמבואר בשולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי שכנים (סימן קנו סעיף ב), שאם ישנו לאדם חנות בחצר שמתגוררים שם עוד בני אדם, יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, ומוטל עליו מחמת זה לעשות מלאכתו בחנותו ולצאת למכור בשוק מבלי שיבואו אנשים זרים ויכנסו ויצאו.
ולמרות שממשיך שם שאין השכנים יכולים למחות בידו ולומר: אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים, (מה שמאוד דומה לנידון השאלה כאן), מכל מקום מיד הביא טעם הדבר – שמדובר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו. ולפי זה אם באמת ימחו בו מלעשות כן, משמע שיועיל המחאה, ויהיה אסור עליו להקים כל רעש באמצעות כלים שונים – ולהפריע לשינת שכניו.
אמנם ברמ"א שם מביא דעה נוספת שביכולת האדם לעשות כל מה שרוצה בחנותו ובביתו מבלי יכולת שכניו לעכב עליו, ואפילו לכתחלה אינן יכולין למחות למרות שישנה הפרעה לשינתם.
אמנם מסייג זאת שזהו דוקא אם מדובר בבני אדם בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם, יכולים הם למחות. כלומר, הפרעה של קול ורעש אינה היזק שניתן לעכב ולמחות עליו, אלא אם כן הוא באמת מזיק לשני.
מסיכום הדברים עולה, שיש מקום לעיכוב הדבר מכמה פנים: א) מצד ואהבת לרעך כמוך. ב) מצד צער בעלי חיים. ג) מצד היזק והפרעה לזולת.
ולפי זה, בעניין שאלה האמורה יש לומר כך: אם רצונו להתעורר בשעה שדרך סתם בני אדם כבר להתעורר, אינם יכולים לעכב עליו, שהרי זה שימוש רגיל בחדר קבוצתי, ועל דעת כן אנשים משתמשים בחדר כעין זה. אמנם אם רצונו להתעורר מוקדם מהרגיל אצל סתם בני אדם, לכאורה יכולים לעכב עליו בטענה זו, שזה מעיר אותם משינתם ומפריע להם, ולכן או שיבקש מאדם אחר שיעיר אותו, או שישים שעון מעורר על 'רטט' וכיוצא בזה, באופן שלא יפריע לשינת שאר חברי החדר.
