בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש חשש איסור במדידת דברים אלו הנעשים בדרך ממילא. ב) האם יש הבדל בין אם השעון היה מודד ללא כל קשר לאדם את כל דברים אלו והאדם הוא רק משנה את מקומו וממילא זה מודד מקום אחר.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלח סעיף ג, שאם יש לאדם פעמון מיוחד המצלצל לפי השעות, שעשוי על ידי משקלות מיוחדות הגורמות לכך, מותר לכוין אותו ולהכינו מערב שבת מבעוד יום, בכדי שילך ויצלצל בכל השבת כולה, מאחר ובשבת נעשה הדבר מאליו ללא פעולת האדם כלל, ואין בזה איסור.
אבל כל זה אם מכוון אותו מערב שבת, אבל בשבת עצמה, אזי לא רק שאם אם עמד והפסיק לעבוד שאסור להכינו שימשיך לעבוד, ואפילו רק בנענוע חוט הברזל שמתנענע גם כן אסור, ואדרבה יש בזה איסור תורה לכמה פוסקים, מאחר והוא בכלל מלאכת מתקן כלי. כמבואר בספר חיי אדם, וכן מצדד גם כן הפרי מגדים בסימן שח אות עח, ועל כל פנים מדרבנן בוודאי אסור, עיין שם, ולא כשיטת הפנים מאירות שמקל בזה. (משנה ברורה).
אלא אפילו בעוד השעון עובד, מכל מקום גם כן אסור למשוך את המשקלות, או את החוט המושך הגלגלים – שלא יפסוק את הילוכו, אם לא לצורך חולה הצריך לכך, שרק בזה יש להתיר לכוונו בעודו עובד, אם קשה למצוא אינו יהודי שיעשה זאת, שהרי אפילו מלאכה מהתורה מותרת על ידי אינו יהודי לצורך חולה שאין בו סכנה כמבואר בסימן שכח סעיף יז. ולענין שאר דבר מצוה, משמע מהחיי אדם שאין להתיר אפילו על ידי גוי, כי אם בשעה שהוא כבר מכוון, כלומר, שאפילו אותם שעונים שיש להם משקלות שמשמיעים קול השעות, ואפשר שבהם יש להתיר למשוך החוט שלהם על ידי אינו יהודי כשהם מכוונים – אפילו שלא לשם מצוה, וצריך עיון למעשה. אך על ידי גוי יש להתיר לכווין אותו לצורך חולה אפילו כשנפסק הילוכו (שם).
וכתב עוד, שאותן שעונים שרגיל לפעמים כשעומד ונפסק מהלוכו אזי הוא מנענעו במקצת וחוזר לעבוד, צריך ליזהר שלא לנענעו בשבת.
ועל פי זה כתבו הפוסקים שאותם שעונים אשר יש בהם גם מדידת טמפרטורת האויר, או שעונים שמודדים את דופק הלב או לחץ הדם, וכל כיוצא בזה, אין ללבוש אותם בשבת, וזאת אפילו אם האדם אינו מתכוין כלל לזה, ואף אם לא אכפת לו עתה בכל זה, שמכל מקום אסור, מאחר והצג משתנה על ידי תנועות האדם, ורק אם על פי הוראת רופא חייב הוא לעקוב כל הזמן על פעולת הדופק לב או לחץ הדם, יהיה רשאי להקל בזה, כמו בכל שבות שהתירו לצורך חולה אפילו אם אין בו סכנה. כמבואר בהרחבה בספר מאור השבת חלק ד' אות קכז – קלה.
ושעון זה שונה משעון שמטעין את עצמו על תנועות היד, שבזה נקטו הפוסקים להקל באם יש מספיק אנרגייה בשעון, שאילו לא היה מטעין את עצמו בשבת מכל מקום היה עובד בכל היממה של השבת מעת לעת, מאחר ושם לא ניכר שום שינוי על השעון, מה שאין כאן, הרי שהצג של השעון משתנה בו בכל רגע נתון מצב שינוי גוף האדם או המקום בו נמצא.
וכמו כן כתבו הפוסקים, שאותם שעונים אשר המספרים שלהם עשויים מחומר כימי של 'זרחן', הקולט את קרני האור, ועל ידי כך הם מאירים גם במקום חושך, לדברי הכל אין בו שום איסור ללבוש אותם בשבת, כיון שאין זה אלא שהשעון מסיר את המונע של החושך, וזהו הרבה יותר קל אף מגרמא כמבואר בשאלות ותשובות שבט הלוי חלק ז' סימן לא.
העולה מהאמור: מאחר והשינוי הנעשה בשעון על ידי לבישתו הוא ניכר במוחש בשינוי הצג בכל רגע נתון, הרי שיש להחמיר ולא ללבוש אותו בשבת. כי זהו סוג של פעולה ישירה באנרגיה של השעון הניכרת במוחש. ורק בשעת הדחק כמו במקרה שיש צורך על פי הוראת רופא למדוד דברים מסויימים בגוף למנוע מהאדם סכנה יש להקל בזה.
