שמתי לב שישנה הקפדה בחב"ד שילדים קטנים לא ישחקו בבובות וצעצועים וכדומה של חיות טמאות האם אפשר לבאר לי מה העניין בזה?

בכמה מקומות מצאנו את הפעולה הגדולה שנעשית באדם על ידי ראיית העין; הן לטובה על ידי ראיית דברים קדושים והן לרעה על ידי ראיית דברים בלתי רצויים.
אחד המקורות בו רואים את גודל החשיבות באי הסתכלות בדברים בלתי רצויים אפשר למצוא מהנפסק בשו"ע (יורה דעה סי' קצ"ח סמ"ח) בו כותב הרמ"א וזה לשונו: "ויש לנשים ליזהר כשיוצאות מן הטבילה. . שלא יפגע בה תחילה דבר טמא (כגון כלב או חמור – ש"ך שם) . . ואם פגעו בה דברים אלו אם היא יראת שמים תחזור ותטבול". עד כדי כך שהיו נשים צדקניות שאפילו אם בהלכן ברחוב אחרי יציאתן מבנין מקום הטבילה פגשו בדבר לא טהור הלכו לטבול שוב (וכמו שמסופר על אימו של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול שחזרה וטבלה שמונים פעמים ובזכות כך נולד לה בן קדוש וטהור).
יתרה מכך כתב בספר 'קב הישר' (להרב צבי הירש קאיידנובר פ"ב) "ואם הבן אדם רואה בראיותיו בריות טמאות אז הוּא ממשיך רוח הטמאה החופף עליו בזה הדבר והוא הגורם אחר כך להסתכל בדבר היּותר גרוע המביא אדם לידי מכשול".
כלומר על האדם להיזהר מלראות חיות שאינן טהורות כדי שלא ימשיך עליו רוח טומאה דבר העלול לגרום להבטה בדברים חמורים יותר ולחטא.
משום כך יש להקפיד שלא לראות ולהסתכל בדברים שאינם טהורים וכן לא לראות ציורים של חיות שאינם טהורות (וכן של כלי נשק) דברים אלו אמורים לגבי כל יהודי על אחת כמה וכמה שמדובר על ילד יהודי שהדברים שרואה 'נדבקים' ונחקקים בו באופן יותר פנימי מאשר אצל מבוגר.
ולכן כשמחנכים ילדי ישראל צריכים לדאוג שלא יראו שום ציור של דברים שאינם טהורים (כמו שמוצאים אנו בדברי ה'רוקח' בנוגע ל'הכנסה לחדר' (הלכות שבועות סרצ"ו) וז"ל – "מכסין הנער שלא יראה כלב ביום שמחנכין אותו לאותיות הקודש") וכן אם נותנים לילד צעצוע בצורת חיה (בעל חיים מפלסטיק וכדו') צריכים להיזהר שתהי' זאת חיה טהורה.
(וכן אחר כך כשגודל הילד ורוצים ללמד אותו את צורת האותיות ובשביל ללמד אותו את ציור האותיות לדוגמא כדי ללמד את ציור האות 'אלף' מראים לילד ציור של איש שסוחב שני דליי מים באופן שדלי אחד נמצא למעלה והשני למטה ומציירים זאת ליד נהר וכדומה הנה יש לעשות שבציור יהי' רק חיות טהורות ולא שיהי' בציור חתול וכיוצא בזה).
על אף הקפדה זו יש להבהיר שעניין זה שלא יראה הילד ציורים של בעלי חיים שאינם טהורים הוא לא בנוגע לציורים של חיות ובהמות שאינם טהורות מהתנ"ך ומדרשי חז"ל שהמלמדים מציירים לילדים על מנת להקל על לימודם וכה"ג כי כשעושים זאת באופן זה למען הלימוד הרי זה נחשב כחלק בלתי נפרד מהלימוד ופשוט שמותר הדבר.
וכפי שכבר כתב המלמד תינוקות הכי מפורסם הלא הוא רש"י עה"פ (בפרשת שמיני יא ב): "זאת החי' אשר תאכלו גו' לא תאכלו" – מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו". מכך רואים שמכיון שהי' זה בשביל מטרת לימוד ההלכה איזה חיות מותרות באכילה ואיזה אסורות אחז משה בידיו בחיות גם הטמאות בשביל ללמד את בני ישראל (וזאת אע"פ שלכאורה מיותר להראות את החיות הטמאות האסורים באכילה דהרי הראה כל החיות הטהורות הנאכלות).
וכן יש להעיר שמותר להסתכל על חיות כשעושה זאת על מנת לברך עליהם את הברכה 'ברוך משנה הבריות' או ללכת לגן חיות על מנת להתבונן בעניין של 'מה רבו מעשיך ה' אך שעושה זאת למטרה זו הנה כתב בספר 'קב הישר' (שם)ז"ל: "אף שיש לאדם רשות לראות בריות משונות הבאים ממדינות רחוקים ועל זה תקנו חז"ל וקבעו ברכה ברוך משנה הבריות מכל מקום לא יראה בהם כי אם דרך עראי כו' ". והוא הדין לגבי ביקור בגן חיות.
הקפדה זו לראות רק דברים קדושים וטהורים ישנו הדגשה מיוחדת בזמננו זה – 'עקבתא דמשיחא' בו מתכוננים לעתיד לבוא והרי בזמן זה כבר טועמים מכל העניינים דלעתיד לבוא כולל גם מהעניין שלעתיד לבוא יהי' "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". לכן כדאי להשתדל שגם בזמן זה של עקבתא דמשיחא תהי' הנהגה מעין זו שכל הציורים יהיו טהורים ועל טהרת הקודש. (להבנת הדברים ביתר הרחבה ראה שיחת כ' מר חשון תשמ"ד – 'התוועדויות תשד"מ ח"א עמ' 487 ואילך).