בשביל לענות על שאלתך יש להקדים ולהביא את דברי הירושלמי (תענית פרק א' ה"א) וז"ל: "התפלל ואינו יודע מה הזכיר אמר רבי יוחנן עד שלשים יום מה שהוא למוד מזכיר מכאן ואילך מה שהוא צריך מזכיר.
היינו אדם שמסופק בימות החמה האם בטעות הזכיר בתפילתו גשם אם לאו אנחנו אומרים שעד שלושים יום מיום הראשון של פסח שבו מפסיקים להזכיר גשמים כנראה אמר כהרגלו 'מוריד הגשם' וצריך לחזור ולהתפלל שוב כדין הטועה ומזכיר גשמים בימות החמה אבל לאחר שלושים יום מסתמא כבר הורגל שלא לומר מוריד הגשם ומשום כך אם הוא מסופק אם בטעות אמר מוריד הגשם אינו חוזר.
והנה בגמ' במסכת בבא קמא (כד א.) מובאת מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר אימתי שור נעשה מועד רבי יהודה סובר שדווקא אם השור נגח שלוש פעמים בשלושה ימים נעשה מועד (ומוכיחים זאת מן הפסוקים ע"ש) ורבי מאיר לעומתו סובר שגם אם השור נגח שלוש פעמים ביום אחד נעשה מועד ומוכיח זאת מסברא "ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן" היינו אם בשלושה ימים נפרדים שנגח בהם השור אנו אומרים שהוא מועד כל שכן ביום אחד שנגח ברציפות שלושה פעמים (וזה מראה יותר על טבע השור שיש לו נטייה לנגוח) ייעשה מועד.
מכאן למד המהר"ם מרוטנבורק שאדם שאמר תשעים פעמים (כנגד ג' תפילות שבכל יום במשך שלושים יום דאמרינן לעיל שלאחר שלושים יום אינו חוזר) בשמיני עצרת את התיבות שמ"אתה גבור עד "משיב הרוח ומוריד הגשם" ועד בכלל שמתפילת שמונה עשרה אם מעתה הוא מסופק האם הזכיר בטעות גשם אינו צריך לחזור דאם בתשעים תפילות שבמשך שלושים יום אמרינן שהתרגל לומר כל שכן בתשעים פעמים ביום אחד התרגל לומר ואינו צריך לחזור.
וחלק עליו רבינו פרץ וכתב "אין הנדון דומה לראיה דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק בשלש רחוקות כל שכן בשלש קרובות אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי".
ובביאור דברי רבינו פרץ נאמרו כמה הסברים:
ה"ר דוד אבודרהם כתב – "דשאני גשם שהדבר תלוי בהרגל לשונו ואע"פ שהרגיל לשונו לומר מתחלת אתה גבור עד משיב הרוח לבדו בלא ברכה ראשונה דמגן לא הוי חזקת הרגל כשמתחיל להתפלל בסדר ברכת מגן ואח"כ אתה גבור".
כלומר הזכרת גשם אינה דומה לנגיחות השור כי כאן זה תלוי בהרגלת לשונו והרי לא הרגיל לשונו לומר בתוך תפילתו משיב הרוח ומוריד הגשם.
ומהר"י אבוהב כתב – "דלא דמי דהתם שהוא לטבע רע שזה נגחן הנה כשיעשה הנגיחה בקרוב מורה שהוטבע בו זה בקנין מה שאין כן אילו היה עושה אותם בהרחקה שיש לנו לומר בכל אחד מהם מקרה הוא אבל כאן הדבר תלוי בהרגל הלשון והלשון אינו מורגל כ"כ כשיעשה דבר אחד בקירוב".
היינו שלגבי נגיחות השור זה שהשור נוגח יותר בקירוב זה מראה שהנגיחה יותר הוטבעה בו ובמילא כל שכן שייעשה נגחן מאשר במקרה שנגח בשלושה ימים משא"כ בתפילה זה תלוי בהרגלת הלשון וזה לא פועל כל כך כשעושה זאת בקירוב.
להלכה כתב מרן הבית יוסף שכיון שהרא"ש היה נוטה לסברת המהר"ם מרוטנבורק וכן הסמ"ק הביא רק את דברי המהר"ם הכי נקטינן ואכן גם כך פסק בשו"ע.
ותמה הט"ז שהרי הסברא של "ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן" שממנה לומדים להזכרת הגשם היא שיטת רבי מאיר החולק על רבי יהודה כמובא לעיל ובגמ' שם נפסק במפורש כרבי יהודה. ומסיים הט"ז "ולפי מה שהקשתי לא ידענא לסמוך על סברת הר"מ (= המהר"ם מרוטנבורק) בזה".
ומשום הכי בשוע"ר פסק "אם ביום הראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל ועד בכלל.. הרי נתרגל לשונו לומר (ו)רב להושיע (ו)מוריד הטל.. כאלו אמר כן ל' יום שבל' יום מימות החול ג"כ אינו אומר אלא צ' פעמים ג' פעמים בכל יום ואם הורגל כשאומר מפוזרין ק"ו ברצופין לפיכך אם אח"כ אינו זוכר אם הזכיר הגשם חזקה שלא הזכירו וא"צ לחזור וכן אם בשמיני עצרת אומר צ' פעמים אתה גבור עד ומוריד הגשם ועד בכלל ואח"כ נסתפק אם הזכיר הגשם חזקה שהזכירו (ויש חולקין על זה וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה שלא לעשות כן לסמוך על זה אבל אם עשה כן ואח"כ נסתפק אם הזכירו אין צריך לחזור כי כן עיקר):
היינו שפסק רבינו כמרן המחבר הסובר כשיטת המהר"ם מרוטנבורק שאם אמר ביום הראשון של פסח תשעים פעמים "אתה גבור ..מוריד הטל" אם אח"כ מסתפק אם הזכיר בטעות גשם אין צריך לחזור דיש חזקה שהרגיל לשונו לומר טל ולא הזכיר גשם אבל מכיון שיש חולקים על זה (רבינו פרץ) וטוב לחוש לדבריהם (כדברי הט"ז) לכן לכתחילה לא יסמוך על זה ולא יאמר תשעים פעם אתה גבור .. מוריד הטל אבל אם בפועל עשה כן ואח"כ נסתפק אין צריך לחזור משום שהדיעה של המהר"ם מרוטנבורק היא עיקר.
היוצא מכל הנ"ל בנוגע לשאלתך לכתחילה אין לומר בתחילת ימות החמה (היינו ביום הראשון של פסח) תשעים פעמים "אתה גבור.. מוריד הטל" אבל אם בפועל עשית כן ואמרת תשעים פעמים "אתה גבור. .מוריד הטל" אם אח"כ נתעורר אצלך ספק האם אמרת מוריד הטל כנדרש או שאמרת בטעות מוריד הגשם אתה לא צריך לחזור.
