לפני שניגע במהות התשובה, יש לנו להקדים, שישנם דינים מסויימים, שעד היום לא מצאנו כ"כ את הדיון בהם לענין הלכה למעשה בדברי הפוסקים, מאחר שלא היה מצוי להיתקל בבעיות מעין אלו. אך דווקא בעקבות התקופה האחרונה, המבהילה, נותן לנו הקב"ה את ההזדמנות לעיין ולברר גם דינים נוספים, שעד היום לא היה מצוי לבררם ולעיין בהם כפי הראוי.
ולגופו של ענין, הנה בעניין שמיעת קול שופר בריחוק וממקורות שונים, כותב מרן המחבר בשולחן ערוך שלו – בהלכות ראש השנה סימן תקפז – התוקע בתוך הבור או בתוך המערה, אותם העומדים בתוך הבור והמערה יצאו; והעומדים בחוץ, אם קול שופר שמעו, יצאו, ואם קול הברה שמעו, לא יצאו; וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה, אם קול שופר שמע, יצא, ואם קול הברה שמע, לא יצא.
וכדי להבין כל זאת ביתר ביאור, יש לנו להביא מעט מן המבואר במשנה ברורה על אתר, ששם מרחיב ומבאר את הדברים, ע"פ המבואר קודם לכן בדברי הראשונים והאחרונים. בתחילה הוא מבאר את מקורו של המחבר, במה שכתב "בתוך הבור" – הוא דינא דמשנה וכתבו הראשונים שמשנה זו לצורך נשנה בשעת הגזירה שגזרו האומות שלא יקיימו ישראל את המצות ונתחבאו בבורות ובמערות לקיים.
או שתקע בתוך המערה, הנה מבאר הוא שה"ה מרתף וכה"ג מקום שהוא תחת הקרקע שקול התקיעה מתערב עם קול הברה לעומדים בחוץ. ובבנין שרובו על הקרקע ומקצתו בתוך הקרקע שרי דע"י שרובו למעלה מן הקרקע לא מתבלבל הקול ונשמע קול שופר אף לעומדים מבחוץ.
והסיבה והטעם לכך שאותם העומדים בתוך הבור יצאו ידי חובה, מאחר דבתוך הבור גופא אינו נשמע קול הברה ולאו דוקא אם כל גופם בבור אלא אפילו הכניסו רק ראשם לבור סגי. אך מי שהוא עומד מחוץ לבור, (ובהיה כולו בתוך הבור רק שראשו חוץ לבור כעומד מבחוץ דמי) הנה אם שמע קול שופר יצאו, ומדגיש המ"ב, והוא שיתכוין התוקע להוציאם או בש"ץ שדעתו מן הסתם להוציא לכו"ע.
אך אם הם שמעו קול הברה פי' שעם קול השופר שמעו לבסוף קול הברה לא יצאו שהרי קול פסול מעורב עם קול השופר. אזי הם לא יצאו – וכתבו הפוסקים דסיבת ד"ז תלוי בעומק הבור או בריחוק המקום וכל אדם יש בידו להבחין ולהכיר אם קול שופר שמע בלחוד או מעורב בו קול הברה ויש אומרים עוד דאפילו התוקע בביהכ"נ ויש עומדים בחוץ קצת רחוק ממנו שייך בזה ג"כ הבחנה לפי הריחוק מביהכ"נ ועיין בה"ל מ"ש בזה ויש מי שמחמיר ואומר דלעומדים מבחוץ תמיד נשמע קול הברה ויש לחוש לדעה זו שלא בשעת הדחק ולתקוע עוד פעם אבל בלי ברכה עד שיהיה ברור לו שקול הברה שמע. ומוסיף עוד, שהמחבר לא חילק כאן בין עומדים בתוך החבית לעומד חוצה לה וכמו שחילק לענין בור משום דאין דרך ב"א ליכנס בתוך חבית כמו שדרך ליכנס בבור ורק מכניס השופר לשם ותוקע והוא עומד מבחוץ וי"א דמש"ה לא חילק בזה המחבר דבחבית קול הברתה גדולה ואפילו העומד בתוכה אפשר ששומע קול הברה וע"כ יש להחמיר בזה ולחזור ולתקוע בלי ברכה אלא א"כ ברור לו שקול שופר שמע:
וסיכם את הדין בערוך השולחן, שכתב ודע שיש להסתפק הך בור ודות וחבית אם זהו דווקא כשהבור מכוסה וכן הדות והחבית דאז הקול מתבלבל ולא כשהם פתוחות או אפילו בבור מגולה מפני שהקול שבעומק כשעולה למעלה על הארץ יכול להתבלבל וכן משמע מפשטיות לשון הש"ס והפוסקים וכן יש להסתפק בתוקע בבית או בביהכ"נ דהשומעים מחוץ לבית או חוץ לביהכ"נ במקום שמגיע הקול ברור בוודאי יוצאים ידי חובתן ומעשים בכל יום כן הוא אם זהו דווקא כשיש דלת או חלון פתוחה אבל כשסתום מכל הצדדים מתבלבל הקול או דילמא דסתימת הבית לא מבלבל לקלא וכן משמע מדלא הזכירו הפוסקים זה כלל אך זהו וודאי דכשהבית סתום לא ישמע כל כך הקול בריחוק מקום כמו בדלת פתוח כמובן.
וע"פ כל זה יוצא לנו לעניין הלכה למעשה, שבאם גרים קרוב וסמוך לבית הכנסת ושומעים הייטב את התקיעות, יכולים לברך ולכוין לצאת (אא"כ שומעים גם את הברכות, שאז נפטרים גם בשמיעת הברכות מהש"ץ, מאחר וש"ץ מכוין להוציא כל מי ששומע קולו), ויצאים בזה ידי חובת התקיעות. אך אם שומעים במהומם בלבד, ספק אם יוצאים בזה ידי חובה, ובמקום צורך גדול, אפשר שיש להקל כאשר ברור שמדובר בקול שופר
