תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בכמה פרטים: א) האם יש חובה לעמוד אל יד או לראות על כל פנים את בעל התוקע? ב) האם יש הבדל איזה סוג קול שומעים בתקיעה – גבוה או נמוך? ג) האם יש הבדל האם שמע את קול התקיעה עצמה או רק את ההד שלו בלבד?
ראשית יש לציין שאין צורך לראות את בעל התוקע אלא המצוה היא כמובן לשמוע את קול התקיעה הבוקע משופר כשר. רק שבעל התוקע עליו לכוין להוציא אותו ידי חובה, מאחר וכל המצוות אין אדם יוצא בהן ידי חובתו אלא אם כן נתכוין בעשייתן שהוא עושה דבר זה לשם מצוה, ולכן יש צורך שיתכוונו הן השומעים והן הבעל תוקע לצאת ולהוציא ידי חובת מצות תקיעת שופר (שולחן ערוך אדה"ז סעיף ה).
ומבואר על כך בשולחן ערוך אדה"ז שם בסעיף ז', שבעל תוקע שתקע בשופר, וכוונתו היתה להוציא את כל מי שישמע את תקיעתו זו, והשומע נתכוין לצאת ידי חובה, אזי כל מי שכוין יצא ידי חובה, למרות שהבעל תוקע לא כיון אליו במפורש, ואפילו אינו יודע ממנו ואינו מכירו כלל, מכל מקום יצא ידי חובה, מאחר והבעל תוקע נתכוין להוציא את כל מי שישמע ממנו התקיעות.
ולכן אפילו מי שהיה מהלך על יד בית הכנסת בשעה שתוקעים בשופר, או אפילו יושב בתוך ביתו, ושמע את קול השופר, יצא ידי חובה – אם נתכוין לצאת בזה ידי חובה, מפני שהשליח ציבור – הבעל תוקע, הרי הוא מכוין להוציא ידי חובה את כל מי שישמע תקיעתו – יהיה מי שיהיה.
יתירה מזו הביא שם בסעיף ט', שאדם שבא לבית הכנסת בכדי לשמוע התקיעות מהבעל תוקע ולצאת ידי חובה יחד עם ציבור המתפללים, אזי אפילו אם לא היתה לו כוונה מפורשת בעת התקיעות שיוצא בזה ידי חובה, אלא שמע בסתם, יצא ידי חובה. מאחר והוא נגרר אחר המחשבה הראשונה שהיתה לו בעת ביאתו לבית הכנסת על מנת לשמוע קול שופר יחד עם הציבור.
בנוסף, לעניין סוג קול התקיעות אם הוא גבוה או נמוך עבה או דק, אין הפרש בזה בכדי לצאת ידי חובת תקיעת שופר, וכפי שמבואר בשולחן ערוך בסימן תקפו סעיף ו', שאם היה קול השופר עב מאוד או דק מאוד, מכל מקום כשר, מפני שכל הקולות היוצאים מן השופר כשרים למצוה.
אולם כל זה כאשר מדובר בקולות של השופר עצמו – ללא ערבוב של קול אחר כלל, אבל אם שמע את קול השופר בערבוב, לא יצא ידי חובה, ולכן מי שתוקע בתוך מקום שישנו הד, כמו בתוך חבית או בניין שבתוך הקרקע כמו מרתף או מערה, ויש חלק מן השומעים העומדים בחוץ, אזי רק אם ברור להם שהם שמעו קול שופר – יצאו ידי חובה, אך אם לא ברור להם הדבר, לא יצאו ידי חובה מספק, מפני שהקול של השופר מתבלבל בהבל הבור לפני שהוא יוצא החוצה, ויכול להיות שהם לא שמעו את קול השופר אלא את קול ההברה (שולחן ערוך אדה"ז תקפז סעיף א).
יתירה מזו כתב שם שאפילו אם ברור לו שהוא שמע קול שופר, לא יסמוך על בקיאותו בדבר, ויחזור וישמע שוב את התקיעות – שלא מבעל התוקע בתוך הבור, אך לא יברך שוב מספק, אלא אם כן ברור לו ששמע לא את קול השופר אלא את קול ההברה.
ובסעיף ה' הביא ממש מקרה האמור בנידון השאלה, שהתוקע בתוך בית הכנסת, ויש אנשים שעומדים בחוץ בריחוק קצת, אזי אם לא ברור להם ששמעו קול שופר ממש, צריכים לשמוע שוב את התקיעות, כי אפשר ששמעו קול הברה. אבל אם נראה להם ברור שקול שופר שמעו, אינם צריכים להחמיר על עצמם ולשמוע שוב את התקיעות.
העולה מן האמור: שאם התקיעות נעשו במקום שטבעו ליצור 'הד', כמו בתוך מערה או מרתף עמוק, אזי אם העומדים בחוץ טוענים ששמעו בברור קול שופר, אינם צריכים לחזור ולשמוע, ואם מסתפקים יחזרו וישמעו שוב.
[ומכל מקום עדיף תמיד במקרה כזה שיחזרו וישמעו שוב את התקיעות, ולא יסמכו על מה שנראה להם. רק שאם אמנם חושבים ששמעו קול שופר, לא יברכו שוב בפעם השניה.]
ואם התקיעות נעשו בתוך מקום שאין טבעו ליצור 'הד', כמו בתוך מבנה בית הכנסת רגיל, אזי העומדים בחוץ יכולים לסמוך על מה שנראה להם לכתחילה, שאם נראה להם בברור ששמעו קול שופר, יצאו ידי חובה, ולא צריכים להחמיר ולשמוע שוב (בפרט אם עמדו בקרוב לבית הכנסת, על יד חלונות פתוחים).
