נושא: כללי

שמיעת מוזיקה באבל

כאשר אשה באבל על אחד מהוריה, האם ילדיה או בעלה יכולים להדליק מוזיקה בבית? כמו"כ מה תעשה אם במקום עבודתה ישנו מוזיקה, האם צריכה לבקש מהם לכבות?

כאשר האשה באבל, אין לבעל להדליק מוזיקה בבית משום כבוד חמיו או חמותו, וכמו"כ הבנים. וכן להיפך אם הבעל באבל, אין לאשה להדליק מוזיקה, משום שהיא טפלה לבעלה, וכמו"כ הבנים. אמנם במקום העבודה וכיוצ"ב אינה יכולה למנוע מהם לשמוע, ויכולה לעבוד שם כרגיל.

מקורות

ראה בשו"ת חיים שאל חלק א סימן כא: שאלה אשה כי תזריע וילדה זכר ובעל הברית אבי הבן רוצה להביא כלי זמר בווילייא וביום המילה כמנהג העיר והיולדת היא בתוך שנת אביה יורנו אי שרי למעבד הכי ושכמ"ה.


תשובה הנה פ"ג דמ"ק דף כ"ב ע"ב אמרינן על כל המתים כלן נכנס לבית השמח' לאחר שלשי' יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש וראיתי להריטב"א בחידושיו שם שכתב וז"ל בעלי התוספות ורבינו תם ורבינו יצחק בכללם כתבו דנכנס לאכול קאמר אבל כניסה בלחוד מותרת שאין שמחה בלא אכילה ושתיה ולישנ' לא משמע הכי כלל אלא שאין נכנסין כלל בעוד שנכנסין במזמוטי חתן וכלה ואפי' לשמוע ברכת חתנים ולכניסת חופה שהוא מצוה אין מצוה מוטלת עליו עכשיו וכו' ולבית המילה התיר רבינו יצחק ליכנס לאחר ז' ואפי' על אביו ואמו דסעודת ברית מילה לא חשיב' שמחה דהא איכא צערא לינוקא ומה"ט לא אמרי' בה שהשמח' במעונו כדאית' פ"ק דכתובות וכיון שהיא סעודה של מצוה מותר ועל זה אמרו בתוספת' דלסעודת מצוה נכנס כגון זאת וכגון סעודת עיבור החדש דליכ' שמחה כולי האי והרמב"ן האריך בעניני' אלו בס' תורת האדם עכ"ל. ויש לעמוד על דברי הריטב"א ממ"ש הוא עצמו בחידושי כתובות לדף ח' אהא דאמרינן דלית הלכת' לברך שהשמח' במעונו בבי מהולא משום דטרידי דאית ליה צערא לינוקא וז"ל מכאן דקדקו חכמי צרפת האחרוני' שהאבל מותר לאכול בסעודה ברית מילה דלית כאן שמחה כיון דאיכ' צערא לינוקא ולא מסתבר' נהי דלא קבעינן שהשמח' במעונו משום צערא דינוק' מ"מ סעודת מצוה היא ועל השמחה קובעי' אותה אבל לכנוס שם למצות מילה זהו מותר שלא נאסר לכנוס למצות אלא שלא יכנס לשמח' בלא מצוה וכדפי' בדוכת' עכ"ל וק"ק דבחידושי מ"ק מייתי בשם רבינו יצחק ליכנס לבית המילה ומפורש בלשונו שהוא לסעוד' מכח ההיא דאית ליה צערא לינוקא ושתיק ליה משמע דמסכים עמו ואלו בחידושי כתובות דחה דעת זה דלא מסתבר' וכו'. ותו מאי דמסיק בחידושי כתובות שלא נאסר אלא שלא יכנס לשמח' בלא מצוה וכ' דהכי פירשה בדוכת' ק"ק דבדוכת' במ"ק כתב איפכ' דאף לשמחה של מצוה לא יכנס כגון חופה דאינה מוטלת עליו השתא שהוא אבל. וכבר אפשר לחלק בין חופה דאיכ' מזמוטי חתן וכלה למילה ונא' דלא נהיגי באתריה שמחה כחופה. אבל נראה דוחק לחלק בין שמחה רבה לשמחה זוטא ותו הלשונות שלו לא מוכחי הכי. ותו יש לעמוד דמדברי הריטב"א בחידושי מ"ק שכ' דרבינו יצחק התיר בסעודת ברית מילה מההיא דפ"ק דכתובות משמע דדוק' בסעודת ברית מילה אבל לא בסעודת חתונה ונרא' מלשונו דעל ר"י בעל התוספו' קאמר מדכתב בסמוך בעלי התוספות ור"ת ור"י בכללם ומוכח דהוא ר"י הידוע בן אחותו של ר"ת ומסתמ' גם מ"ש אח"ך דרבינו יצחק התיר במילה הוא ניהו ר"י שהזכי' כן נראה מלשונו אף דבפ"ק דכתובות כתב דקדקו חכמי צרפת האחרונים ונראה דהם בתראי מר"י מ"מ מדבריו במ"ק מוכח דעל ר"י קאמר. ולפ"ז קשה דהסמ"ג כתב דר"ת ור"י מתירים לבא בסעודת חתן. גם ראיתי מ"ש מרן /יו"ד/ בב"י סי' שצ"א ומה שהשיג עליו מור"ם בד"מ דכ' מרן דסברת הגהמי"י היא סברא שכתב הטור ותמה מור"ם דהגמי"י לא התיר אלא כשאין טיפוח וריקוד. ולפום ריהטא יש לישב דהרי הרמב"ן אוסר אף בשעה שאין טיפוח וריקוד כמ"ש הטור בשמו דאסו' ליכנס בין בשעת אכילה בין בשעה שעוסקי' במזמוטי חתן וכלה ומשמע דבשעת אכילה אף שאין עוסקים אלא באכיל' וליכ' טיפוח וריקוד אסו' וסבר מרן דפלוגתיהו הוא בשאין טיפוח וריקוד ומאן דשרי היינו כשאין טיפוח וריקוד דוקא כמ"ש הגמי"י ובהא נמי אסר הרמב"ן ודעמיה. גם מה שהקשה דמ"ש דנקיטינן כהרמב"ן והרא"ש וכ"ש שה"ר יוסף מצא כדבריהם ותמה דלא אסר אלא ליכנס לאכול וכו' ע"ש ויש לישב שכונת מרן נמי על איסו' האכיל' בסעוד' ואתא מרן לאפוקי ר"ת ור"י שהתירו לבא בסעודת חתן כמו שהביא הגמי"י מסמ"ג ועל זה כתב דנקיטינן כהרמב"ן והרא"ש וכ"ש שה"ר יוסף מצא כדבריהם דלאכול אסור. כן נראה במושכל ראשון לישב בעד מרן. ומאפס פנאי לא עצרתי כח להתישב בדבר כראוי ולדקדק בדברי הראשוני' כדת מה לעשות. ובכן אבא לנ"ד ואקצר ואעלה דהנה מהרי"ל סי' קי"ו התיר לבעל ברית ליכנס לסעוד' וללבוש בגדי שבת בתוך י"ב חדש על אביו וכ' מרן בב"י דהלכה כמהרי"ל דבתראה הוא ומכ"ש הכא ביולדת עצמה בנ"ד דהיא מצותה שרי ועדיף טפי מסנדק דהוא בעל ברית דהתיר מהרי"ל גם ראיתי למהרשד"ם י"ד סי' ר"ב שהתיר לקרובים לחתן וכלה די"ט שלהם הוא ולא הוצרך הראב"ד לתת טעם במשיא יתום ויתומה להתיר שאם לא יאכל שם יתבטל המעש' אלא מפני שהוא איש נכר וכו' ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהיולדת היא עצמה בעלת המצוה. גם מהראנ"ח ח"ב סי' מ"ט /נ'/ התיר לאבל בתוך י"ב לברך ז' ברכות לבן רבו אף שיש שם מזמוטי חתן וכלה ע"ש באורך (והי"ל איזה משא ומתן על דברי הר' באיזה ראיה שהביא שם ואין אני מופנה להאריך) וכ"ש בנ"ד. וגדולה מזו ראיתי בשו"ת זקן אהרן סי' רי"ג שהתיר לאבל תוך י"ב חדש לנגן בכלי זמר בפורים לאחרי' שהוא מלאכתו והוא יום שמחה שלו ע"ש באורך ורואה אני שהדברים ק"ו בנ"ד ליולדת שהיא שמחתה להקריב אשה פרי בטנה למולות דודאי שרי. ותו דהכא אבי הבן אינו חייב בזה והוא שליט להביא כלי זמר כמנהג ביום שמחתו והרי התור' פטרה לאשה מכבוד אב ואם הן בעודנו חי משום דרשות בעלה עליה ואף כי אחרי מותו מחויבת לעשות רצון בעלה.


והגם שכתב הרא"ש בתשובה כלל ז"ך סי' ט' דהבעל לכבוד אשתו נכון שילבש שחורים כל י"ב חדש לכבוד חמיו ושפיר קעביד. הכא בנ"ד שאני שהוא עושה לכבוד המצוה כמנהג העיר ואלים כבוד המצוה לאפקועי כבוד אשתו. ותו דאעיקרא כבר נתבאר דהיולדת עצמה שריות' היא גבה דיום טוב שלה הוא ויום שמחתה לכבוד ה' שזכתה לקיים מצותו יתברך הוד ברית בולדה ונרא' להתיר בפשיטות ויגל האיש ותשמח האשה והכל לשם שמים והנלע"ד כתבתי.