מנסתם כוונתך לפסוק "ויספו ענוים בה' שמחה" (ישעיהו כט, יט), המקשר בין השניים.

במאמרי החסידות יש כמה מאמרים העוסקים בענין זה. נקודת ההסבר היא, שכאשר האדם בעונה, הוא אינו מצפה לשום דבר, הוא יודע שהכל מגיע מלמעלה, ולכן הוא פותח את עצמו לשמחה אמיתית של אמונה בה' והכרה בטוב.

וזה פירוש הכתוב “ויוסיפו ענוים בה’ שמחה" - ככל שיש יותר ענוה ושפלות והרגשה פנימית של האדם שזקוק לקבלה ואין בו שלימות, זה מביא יותר שמחה. כי דווקא בגלל שמרגיש חסר, הרי הוא פתוח להתמלא יותר ויותר. 

לאידך, ברגע שהאדם לא מרגיש חסר, אלא שבע, הרי זה נשבר לבסוף ומביא את האדם לנפילה של דיכאון ועצבות.

אתה יכול למצוא באתר שלנו מאמרים רבים על שמחה, הקשורים גם לנושא זה.

בהצלחה ופורים שמח!