בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תרכה סעיף א' מובא:
"בסכת תשבו שבעת ימים [גו'] למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים הם היו ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשוית לצל כדי שנזכיר נפלאותיו ונוראותיו.
ולכן צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים.
ומצוה לתקן הסוכה ולבנותה כולה מיד למחרת יום הכיפורים אחר יציאה מבית הכנסת מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה"
(ומקורו הוא מהמהרי"ל ריש הל' סוכות. רמ"א, וכן הובא במגן אברהם סק"א, בשם מהרי"ל שם. וראה רמ"א סוס"י תרכד, להתחיל מיד במוצאי יוה"כ)
לגבי מנהג חב"ד בפועל, הוא להתחיל בבנית הסוכה, אבל לא מחוייב במעשה בפועל, אלא יכולים רק בדיבור:
וכן מובא ברשימת דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א מוצאי יום הכיפורים, אחרי קידוש לבנה, ה'תש"נ:
"עס שטייט אין שולחן ערוך (צוויי מאָל) אַז "מתחילין מיד במוצאי י"כ בעשיית הסוכה". וואָס אע"פ אַז מ'זעט אַז רוב אידן — ואני בתוכם — זיינען במעשה בפועל ניט נזהר אין דעם — איז מען יוצא אויך איצט דעם ענין דורך דעם דיבור בזה
ויהי רצון, אַז בקרוב ממש זאָלן זוכה זיין זיצן אין "סוכת עורו של לויתן"
אַ גוטן יום טוב און אַ גוטן חודש, און ס'זאָל נמשך ווערן על כל השנה כולה — אַ שנה שכולה ניסים, וניסי ניסים."
[=ובתרגום חופשי מאידיש:
כתוב בשולחן ערוך ש"מתחילין מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה". ואע"פ רואים שרוב בנ"י – ואני בתוכם – במעשה בפועל הם לא נזהרים בזה – ויוצאים גם ע"י ענין הדיבור בזה
ויהי רצון, שבקרוב ממש נזכה ל"סוכת עורו של לויתן,
חג שמח, וחודש טוב, ושימשך על כל השנה כולה – שנה שכולה ניסים, וניסי ניסים]
שמתוך זה רואים, שהרבי בעצמו לא מקפיד להתחיל בבניית הסוכה בפועל, אלא מסתפק בה בדיבור עכ"פ. וכן הוא המנהג "אצל רוב היהודים" כפי שמביא הרבי.
בפועל, כיום, נוהגים בחצרו של הרבי, שבונים את סוכת הרבי כבר במוצאי יום הכיפורים, כן הוא המנהג כמה וכמה שנים.
עניין נוסף שמובא, הוא המסופר על הרבי הריי"צ, שנכנס בקטנותו אל אביו ושאלו מה צריכה להיות העבודה כעת, וענה לו, ש"עכשיו צריכים לעשות תשובה".
וכמו שמביא הרבי במכתבו, באגרת א'רכו:
…" סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר: פעם למחרת יוהכ"פ נכנסתי אל הוד כ"ק אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש ואשאל אותו: ומה עתה?
ויענני: עתה ביחוד צריך לעשות תשובה (איצטער ערשט דארפן תשובה טאן)
והנה מיוהכ"פ עד סוכות ימי שמחה הם ומכל שכן ימי חה"ס עצמם.
ומזה ראי' נוספת אשר כל עבודות השי"ת צ"ל בשמחה וגם אפילו עבודת התשובה בכלל, אף שלכאורה מביאה היא למרירות וכו'.
ואדרבא, לאידך גיסא: ההתבוננות במציאות ענין התשובה, ושאין לך דבר העומד בפני התשובה, ובצירוף עוד האמונה והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה' כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית' בלי שום ספק וס"ס בעולם,
מביאה לשמחה רבה.
ואם בר"ה, ועשי"ת בכלל, אמרז"ל שצריך להיות לא רק "ברעדה" אלא "וגילו ברעדה, הרי בימי השמחה שבין עשי"ת וחה"ס, ובזמן שמחתנו דחה"ס ובזמן שמחתנו דשמע"צ ושמח"ת, אף כי כמובן חלוקים הם במדריגות השמחה שבהם ואופנה, אבל הצד השוה שבהם שצ"ל בשמחה גדולה ביותר.
והשי"ת יזכנו לקיומו של היעוד ישמח ישראל בעושיו, שעל ידי זה יהי' ג"כ ישמח הוי' במעשיו, במהרה בימינו ממש.
וחותם הרבי: בשם השם, מחרת יוהכ"פ, ה'תשי"ב ברוקלין. נ.י."
וכידוע, שבמעלת התשובה ישנם כמה וכמה דרגות, שכל הדרגות שהאדם עובר ועושה, הרי תמיד ש לו לאן להתעלות, לדרגה נעלית עוד יותר ועוד יותר.
וכיודע הנאמר "וחטאתי נגדי תמיד" היינו שתמיד יש לאן להתקדם בכפרה על החטאים ובעבודת התשובה. שאף שכבר כופר לנו על הכל, ויש לנו כבר "כתיבה וחתימה טובה" וכבר נמצאים בשלב של העבודה של השמחה וכבר במצב אחר לגמרי. הרי עכשיו, צריכים להתעלות לדרגה של תשובה יותר נעלית, התחברות יותר עצמית למקום העליון יותר. כך נראה פירוש הדברים, בדרך אפשר כמובן.
ויהי רצון שנגיע לכל הדרגות שדורשים מאיתנו ונתחבר לעצם בצורה הכי טובה וחזקה, ונפעל להביא גאולת עולמים תכף ומייד ממש.
