ב"ה
שלום וברכה
צריך באמת לעשות סדר בדברים:
ראשית, "המעשה הוא העיקר". יהודי צריך לקיים את רצון ה' בלימוד התורה וקיום המצוות, ואם הדבר שישפיע עליו לעשות זאת הוא המחשבה שיקבל על זה שכר, הרי יש לזה מקום בעבודת ה', והעיקר שיעשה זאת בפועל.
יחד עם זה החסידות שמה דגש שעבודת ה' תהא לשם עצם החיבור עם הקב"ה, ולא בשביל השכר. "פרס" מלשון פרוסה, היינו חלק בלבד. כשיהודי עושה על מנת לקבל פרס, החיבור הגלוי שלו הוא רק למקום חלקי, ולא לעצם החיבור עם הקב"ה.
בעומק יותר זה גם הפירוש של השכר האמיתי. השכר הוא לא משהו צדדי שנותנים לנו בגלל שהתאמצנו, אלא זה התוצאה הישירה של מעשנו.
וכאן נכנס החילוק בין תורה למצוות. לימוד תורה נעשה באמצעות השכל וההבנה, ולכן השכר על זה הוא הידיעה האלוקית שבאה לידי ביטוי בהשגת הנשמות בגן עדן.
לעומת זאת, המצוות עניין ביטול לרצון ה' בקבלת עול, גם ללא הבנה, ולכן השכר לזה, הוא גילוי עצמות ה' שיהיה לעתיד לבוא. גילוי עצמות ה' יכול לבוא לידי גילוי, על ידי ביטול הנבראים (ולא על ידי השגתם) ולכן זה השכר דוקא על קיום המצוות, שמבטא יותר את הביטול לאלוקות.
ועוד: בלימוד תורה ישו הבדל בין אחד לאחד לפי אופן השגתו ולימודו, ולכן השכר על זה משתנה בגן עדן כל אחד לפי דרגתו.
בקיום המצוות כל ישראל שווים, ולכן השכר על זה הוא מצד גילוי העצם, לכולם בשווה.
אך אין זה אומר שלעתיד לבוא לא יהיה חילוקי דרגות, שהרי גם לעתיד לבוא תהא השגה נעלית באלוקות, ובזה עצמו יהיו חילוקים, אלא שמלבד ענין ההשגה, יהיה דבר נוסף שעניינו גילוי העצם, שהוא בשווה אצל כולם (וזה הכוונה כנראה בביאור בפרקי אבות)
לגבי השאלה למה להשקיע הרי בסוף כולם יקבלו אותו דבר. א. ראשית כאמור, אין זה נכון שהרי יהיו חילוקים בממדים מסויימים גם לעתיד לבוא. ב. השאלה הזו נובעת מהנחת יסוד, שההשקעה היא כדי לקבל משהו, אבל יהודי צריך לפעול על עצמו (וכפי שכתבת זה עבודה מתמשכת) שקיום המצוות לא יהיה מתוך מחשבה מה אני יקבל על זה, אלא כדי לפעול ולממש את הכוונה האלוקית של דירה בתחתונים, שיהיה גילוי העצמות למטה.