נושא:

שכח "רצה" בסעודה שלישית

אדם שלא אמר 'רצה' בסעודה שלישית בשבת, האם צריך לחזור שוב ברכת המזון או לא.

דין סעודה שלישית כדין ר"ח, שבאם לא נזכר עד לאחר שהחל ברכת 'הטוב והמטיב', אינו חוזר ומברך, מאחר ויש אומרים שאין צריך פת בסעודה שלישית, וספק ברכות להקל.

מקורות

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפח סעיף ח: סעודה שלישית בשבת, דינה כר"ח.

ובמשנה ברורה סימן קפח ס"ק לא: דינה כר"ח – שאינו חוזר אם התחיל ברכת הטוב והמטיב לפי שי"א שסעודה שלישית אין צריך פת ואף שאין דבריהם עיקר כמש"כ המחבר בסימן רצ"א ס"ה מ"מ יש לחוש לדבריהם שלא לכנוס לספק ברכה לבטלה. ובסעודה ג' ביום טוב לד"ה אינו חוזר שהרי לד"ה אינו אלא רשות וכמש"ל בס"ק כ"ו ומ"מ אם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אפילו בסעודה רביעית או חמישית בשבת ויו"ט אומר בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה וכו' או שנתן ימים טובים וכו' כמו שאומר בר"ח אף על פי שא"צ אז פת כלל באותו יום:

ובמגן אברהם סימן קפח ס"ק טז: דינה כר"ח. אף על גב דלכתחלה חייב לאכול פת כמ"ש סימן רצ"א מ"מ כיון שי"א שאינו חייב לאכול פת וא"כ אינו חייב לחזור וספק ברכות להקל, ואם אכל סעודה רביעית בשבת לא הדר לרישא, (תוס') משמע מלשונם דאם לא פתח בהטוב והמטיב אומר ברוך וכו' כמו בר"ח:

ובמגן אברהם סימן קפח ס"ק טו: בשבת דינה. ובי"ט דוקא בסעודה אחד של לילה ואחד של יום (תשב"ץ סימן ק"י) עסי' תקכ"ט:

ובמחצית השקל אורח חיים סימן קפח ס"ק טו: בשבת [כו']. וביום טוב דוקא כו' עיין סימן תקכ"ט. ר"ל, דביום טוב אין סעודה שלישית חובה. ומכל מקום אין נפקא מינה בין יום טוב לשבת, דעכ"פ לא גרע סעודה שלישית ביום טוב מסעודה רביעית בשבת דכתב מ"א בס"ק ט"ז בשם התוספות דדינו כראש חדש, דהא גם סעודה שלישית של שבת דינה כראש חדש. אלא דבטעם הדבר יש חילוק, דבסעודה שלישית של שבת הוי הטעם משום ספק ברכות כמו שכתב מ"א ס"ק ט"ז, וביום טוב לכולי עלמא אינו חייב סעודה שלישית, ולכן ודאי אינו חוזר, לא משום ספק:

ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קפח ס"ק טו: עיין מ"א. דביום טוב אין חיוב כי אם אחת בלילה ואחת ביום, ושאר דינה כראש חדש. ואם לא אכל בלילה חייב ב' סעודות ביום, עיין סימן (תקצ"ט) [תקכט ס"ק] ב' (וסימן רצ"א ס"ק ב'), יע"ש. ממילא חוזר ג"כ בסעודה שניה:

ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קפח סעיף יג: ראש חודש שחל בשבת ולא הזכיר לא של שבת ולא של ראש חודש ונזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב כולל ראש חודש עם שבת ואומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון וחותם בא"י מקדש השבת וישראל וראשי חדשים שהרי אף בראש חודש לבד ספק אם חותם אלא שספק ברכה להקל אבל כאן שמברך בשביל השבת כולל עמו גם ראש חודש אבל אם לא שכח אלא של שבת לבד אומר ברוך שנתן שבתות כו' ואינו כולל של ראש חודש:

ובסעיף יד: אם הזכיר של שבת ולא הזכיר של ראש חודש ולא נזכר עד אחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אינו חוזר לראש שאף שחייב לאכול פת אין חיוב זה אלא משום שבת אבל בראש חודש אין חיוב הזכרה לעולם שיתחייב לברך ברכת המזון ולהזכיר והרי זה דומה למפטיר בנביא בראש חודש שחל להיות בשבת שאין מזכיר של ראש חודש הואיל ואין הפטורה בראש חודש לעולם.

ואם הזכיר של ראש חודש ולא של שבת כשחוזר לראש ברכת המזון צריך להזכיר גם של ראש חודש לכתחלה שבכל ברכת המזון צריך להזכיר של ראש חודש אף שאינו מברך בשביל ראש חודש.

אבל בשבת חנוכה אם הזכיר של חנוכה ולא הזכיר של שבת וחוזר לראש א"צ להזכיר של חנוכה מפני שהזכרת חנוכה אינה חובה כלל בברכת המזון כמו שיתבאר בסי' תרפ"ב:

ובסעיף טו: סעודה שלישית בשבת דינה כראש חודש שאינו חוזר אם התחיל ברכת הטוב והמטיב לפי שיש אומרים שסעודה ג' א"צ פת ואף שאין דבריהם עיקר מכל מקום יש לחוש לדבריהם שלא לכנוס לספק ברכה לבטלה ובסעודה ג' ביום טוב לדברי הכל אינו חוזר שהרי אינה אלא רשות ומכל מקום אם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אפילו בסעודה רביעית בשבת ויום טוב אומר ברוך שנתן שבתות כו' או שנתן ימים טובים כו' כמו שאומר בראש חודש אף על פי שא"צ פת כלל באותו יום וכל סעודותיו אפילו הראשונה אין לה עילוי יותר מסעודה הרביעית של שבת: