בשולחן ערוך, ישנו דיון מתי מותר לו לאדם לצאת מתוך הסוכה, אם קורה מצב של גשמים וכד', ובביאור הדין מתי מותר לו לאדם לצאת, ביאר השו"ע – כמה היא החובה החלה על האדם לאכול בתוך הסוכה, ומתוך דין זה, נוכל להבין גם מהו הדין בנוגע לשאלתך, כמה הוא השיעור שיאכלו כדי שיצאו ידי חובה.
וכהקדמה לדברים, נקדים את הדברים המבוארים בשולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט סעיף ה, ששם מתאר מצב שירדו גשמים, ופוסק – הרי זה נכנס לתוך הבית; מאימתי מותר לפנות, משירדו לתוך הסוכה טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל אפילו תבשיל של פול.
ומגיה על זה הרמ"א, ואפילו אין תבשיל לפניו (סמ"ג והגהות אשיר"י). ומי שאינו בקי בזה השיעור, ישער אם ירדו כ"כ גשמים לבית אם היה יוצא, יצא מסוכתו ג"כ (א"ז והגהות אשיר"י פרק הישן ומרדכי פ"ב מיימוני פ"ו ומהרי"ל); וכל זה דווקא בשאר ימים או לילות של סוכות, אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין (טור ור"ן והרא"ש), ויקדש בסוכה (כדי) שיאמר זמן על הסוכה.
ומבארים כל זאת, מדוע נקט השולחן ערוך דווקא את הלילה הראשונה, שמזה משמע ולא בשניה, ומבאר הט"ז, וטעמו כמ"ש בס"ג בשם פיסקי מהרא"י דסמכי' על סמ"ק ואור זרוע דסבירה ליה דאפילו בלילה ראשונה אין חיוב בירדו גשמים. וע"כ צ"ע במ"ש כאן אח"כ ויקדש בסוכה כו' דמשמע שמברך לישב בסוכה, וקשה דלפי הסמ"ק ואור זרוע הוה ברכה לבטלה, דהא אין חיוב כלל בירדו גשמים אפי' בראשונה?
אלא, מסביר הט"ז, מוכרחים לומר דקים לן כסמ"ג ואשר"י, דבלילה ראשונה הוה חובה בירדו גשמים ואין חשש ברכה לבטלה, אלא שא"כ קשה שהיה לנו להחמיר גם בשניה דהא בהא תליא? על כן נראה, דגם בלילה שניה יש חיוב בכזית בירידת גשם, אלא דבשניה אין לברך לישב בסוכה אם ירדו גשמים. ובת"ה סי' צ"ה פסק דבליל שני א"צ להמתין רק עד זמן אכילה ולא יקדש בסוכה אלא יקדש בבית ויאכל כל צרכו ויאכל כזית בסוכה באחרונה ונראה כמ"ש דלא יברך אז על הסוכה דדלמא פטור לגמרי הוא בירידת גשם כך נראה לעניות דעתי. כך הוא מבאר.
וכדי לדעת ולהבין כיצד הוא הדין לפי שיטתנו, אלו ההולכים לאורו של אדה"ז, בעל התניא והשולחן ערוך, שביאר את הדברים בשולחן ערוך שלו – אורח חיים סימן תרלט – שמבאר כך, שאין קצבה לסעודות של סוכה אלא אם ירצה יאכל בסוכה ואם ירצה לא יאכל רק מיני מאכלים שמותר לאכלן חוץ לסוכה שאין המצוה אלא שאם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה.
ומחדד אדה"ז את הדברים, במה דברים אמורים בחולו של מועד אבל ביום טוב ובשבת שהוא בתוך החג שחייב לאכול פת יותר מכביצה כמו שנתבאר בסי' רצ"[א] צריך לאכול בתוך הסוכה ואם ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית ועל דרך שיתבאר.
ומדגיש את הדברים בהגבלה נוספת, במה דברים אמורים מלילה הראשונה של חג ואילך אבל בלילה הראשונה של חג דהיינו ליל ט"ו בתשרי צריך לאכול בתוך הסוכה אפילו בשעת הגשם ואף על פי שהוא מצטער מחמת הגשם וכל המצטער פטור מן הסוכה מכל מקום בלילה הראשונה חייב לאכול בסוכה לפי שאנו למדין בגזרה שוה מחג המצות נאמר כאן בחג הסוכות בחמשה עשר יום לחדש ונאמר להלן בחג המצות בחמשה עשר יום לחדש מה ט"ו יום האמור להלן לילה הראשונה חובה לאכול כזית מצה כמ"ש בסי' תע"ה אף ט"ו האמור כאן חובה לאכול בסוכה.
ובאכילת כזית בתוך הסוכה יוצא ידי חובה כמו שיוצא באכילת כזית מצה אבל מכל מקום חייב לאכול עוד פת בבית שהרי בכל סעודת יום טוב חובה לאכול יותר מכביצה פת אלא שבתוך הסוכה בשעת הגשם אין חובה לאכול יותר מכזית כמו באכילת מצה.
ואפילו שלא בשעת הגשם אם ירצה לאכול כזית בסוכה וכביצה מצומצמת תוך הבית הרשות בידו אלא שהמחמיר לאכול כל הסעודה בתוך הסוכה שלא בשעת הגשם הרי זה משובח כמו שנתבאר למעלה.
ולאחרי כל המבואר, הנה מה שעולה לנו להלכה למעשה, הנה דינא הוא שביו"ט יש לאכול לפחות כ'ביצה' (כ-57 גרם לפי שיעורי הגר"ח נאה). אמנם לעצם מצוות ישיבה בסוכה – ביום הראשון – מספיק כזית בלבד (כ-27 גרם).
