הנה יש לנו לדון בכללות הדין של נרות חנוכה, עד מתי מותר לו לאדם להדליק את הנרות, וממתי אין זה נחשב כבר כזמן שמותר להדליק בו.
בשו"ע מובא, שאין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.
הדעה הראשונה סוברת, שאין להדליק את נרות החנוכה, קודם שקיעת החמה – אלא עם סוף שקיעתה, ואילו הדעה השניה (יש מי שאומר) סוברת, שבמקרה שהוא טרוד הוא יכול להקדים ולהדליק את הנרות, מהזמן של פלג המנחה ומעלה. אלא, שצריך הוא לשים שמן בכמות כזאת, שתספיק עד לזמן שתכלה רגל מן השוק.
ומובא שם, גם אופציות נוספות בעניין ההדלקה, כמו אם שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן.
ומגיה ומעיר על זה הרמ"א, שי"א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק (ד"ע וטור בשם תוספות), ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה;
ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין.
וגם על זה מעיר הרמ"א, בלילות אחרות ידליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שלא הדליק בראשונה (מצא כתוב בשם מהרי"ל ואגודה וד"ע).
ומבאר את טעם הדברים, המג"א, שמשמע דאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה א"צ ליתן שמן כ"כ רק עד שתכלה רגל מן השוק ובאגוד' כ' במיימוני משמע שיהי' דולק יותר ממיל.
ומבאר לגבי הדין הנהוג כיום, שאף עכשיו צריך ליתן בה כשיעור הזה ודלא כיש מקילין בזה [ד"מ רש"ל בתשוב'] אבל אין מצוה בנרות ארוכות דהא לאחר שדלקו כשיעור הזה מותר להשתמש בהן ואין שייך הידור מצוה אלא בשעת מצוה ואין ראיה מנרות חנוכה של ב"ה דהתם איכא מצוה להדליק נרות בכל יום כנ"ל עכ"ל ד"מ ונ"ל דודאי בנר של שמן אין הידור מצו' בין רב למעט אבל בנרות שעוה כשהם ארוכי' הם נאים יותר כמו בנרות י"ה ולולב ואתרוג וכיוצא בו וכמדומה לי שכ"כ בכל בו: בש"ג למד השיעור לשמן על חצי שעה ממה דאמרינן חצי לוג שמן למנור' ללילי טבת הארוכים ע"ש ובאמת הכל לפי עובי הפתילה.
בפמ"ג, מבאר עוד, ומסביר שראוי ליתן שיעור שמן בריוח שיהיה דולק שיעור חצי שעה בלילה מצאת הכוכבים עד רגל משוק, ואף מדליק אחר רגל משוק נמי יתן כשיעור חצי שעה, עיין מה שכתבתי באות ב'.
ולסיכומם של הדברים, נביא את המבואר בדברי המשנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב סעיף ב, ה, שמסביר ומבאר שמשמע מלשון השו"ע, דאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה א"צ ליתן שמן כ"כ רק עד שתכלה רגל מן השוק אכן כ"ז הוא לדין התלמוד שהיה ההיכר לעוברים ושבים אבל האידנא דההיכר הוא רק לב"ב לעולם בעי שיעור הידוע [פר"ח] ואף מדליק אחר שכלה הרגל משוק בעי זה השיעור.
ואף בזמנינו צריך לשיעור הזה אבל אם נותן בה שמן הרבה שידליק יותר אין בו שום מצוה אבל בנרות של שעוה יש הידור מצוה כשהן ארוכות ומ"מ אין לעשותם גדולות יותר מדאי.
ומביא גם שכתב הב"י בשם א"ח מי שבירך והדליק נר אחת בלילה שניה ידליק אח"כ עוד נר אחת ולא יברך ועיין בפמ"ג שמצדד דאפילו לא היה דעתו מתחלה רק על נר אחת ואח"כ נזדמן לו עוד נר ג"כ לא יברך עוד כי מדינא אין חיוב רק נר א' והשאר משום הידור.
וע"פ כל הנ"ל הדין הוא – שלמרות שהיום נוהגים להדליק בפנים הבית, וההיכר הוא לבני ביתו, מכל מקום אין לפחות משיעור שמן – כשיעור שקבעו חכמים בזמנם, שהוא כחצי שעה לאחר צאת הכוכבים. ולכן אף אם מדליק בזמן מאוחר יותר, לא יפחות משיעור זה.
