בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה המקור שאבל אסור בלימוד תורה בימי השבעה. ב) האם כל סוגי הלימוד אסורים או שישנם דברים מותרים. ג) אדם שאינו לומד לצורך עצמו אלא לצורך אחרים שצריכים לו האם חלים גם עליו מגבלות אלו. ד) אם ישנו אדם אחר שיכול למלאות את מקומו בזמן זה האם זה משנה את האיסור או ההיתר בדבר.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפד סעיף א, שאבל, כל שבעה ימים אסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, משנה, גמרא, הלכות ואגדות. ואם רבים צריכים לו בשביל ללמוד, מותר, ובלבד שלא יעמיד אצלו מתורגמן מאחר והוא דרך כבוד ושררה, אלא יאמר לאדם אחר, ואותו אדם אחר יאמר למתורגמן, ואזי המתורגמן ישמיע לרבים.
והוסיף הרמ"א, שכמו כן יש באפשרותו שידרוש בעצמו ללא מתורגמן כלל. וכמו כן יכול לפסוק בדיני איסור והיתר ליחיד השואל אותו, אם אין רב אחר שישאל אותו – אלא הוא, וצריכים לו. אבל אסור לומר הלכה לתלמידיו, וכן נוהגים, – אף על פי שיש מקילים בכך.
וטעם הדבר הובא בקיצור שולחן ערוך בסימן רי סעיף א, שהטעם שהאבל אסור בתלמוד תורה הוא משום שנאמר בפסוק – פקודי ה' ישרים משמחי לב, ואבל אסור בשמחה. ולכן אסור ללמוד תורה נביאים וכתובים, משנה תלמוד הלכות ואגדות, אבל מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבספר ירמיה, וכמו כן יכול ללמוד את הגמרא במסכת מועד קטן בפרק אלו מגלחים שם מדובר מדיני מנודה ואבל, ובמסכת שמחות, ובספרי פוסקים מותר ללמוד הלכות אבילות, ומכל מקום גם בדברים שהוא מותר ללמוד אסור לעיין קושיא או תירוץ.
והנה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד סעיף ד, מבואר שמותר לקרות בתשעה באב כל סדר היום, וכן פרשת הקרבנות, ומשנת איזהו מקומן, ומדרש רבי ישמעאל. וכתב הרמ"א שם שכמו כן מותר לחזור את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום בתשעה באב.
וטעם הדבר מבואר בפוסקים, שלימודים אלו לא פחותים יותר ממה שקורים גם בתשעה באב בתורה ומפטירים בנביא, והכל מפני שהוא סדר היום. ולכן נוהגים גם כן לומר תהלים ושיר היחוד במנחה אף על פי שאסור בתלמוד תורה כל היום, צריך לומר שסובר שמאחר שהוא בדרך בקשה נותר. ובקהילת פוזנא נוהגים לומר ביום שלמחרת תשעה באב את השיעורים של אמש ושל היום – וכן נכון. ולעניין אמירת מעמדות בודאי אין לומר, וכן אין לומר סדר פיטום הקטורת מאחר והוא אינו מסדר היום, וכל שכן שאין לומר סדר הקרבנות. ומה שכתוב בשולחן ערוך שמותר לומר פרשת הקרבנות היינו דוקא פרשת התמיד. (משנה ברורה סימן קטן ז).
עוד הובא בפוסקים, שללמוד סדר המעמדות – אף שלומד יום ביום – אסור, ולא כמו הטועים שמתירים לקרות מעמדות גם ביום תשעה באב. כמבואר בשערי תשובה שם. וכן הוא בברכי יוסף אורח חיים בסימן תקנד סימן קטן ב, שפשט שאסור ללמוד סדר המעמדות אף אם הוא לומד יום יום, ולא כמו הטועים לקרות מעמדות גם ביום ט' באב. ובשאלות ותשובות לב חיים חלק א' סימן כג כתב, שלמרות שמדברי הרב שמלה חדשה משמע שיכול לקרוא מעמדות וחק לישראל, מכל מקום מנהג העולם כדברי רבינו כאן שלא לקרוא.
והנה בערוך השולחן יורה דעה סימן שפד סעיף ו פוסק, שאם רבים צריכים לתורתו כגון שהוא ראש הישיבה ואין אחר במקומו, וכן בזמן הגמרא שהיו דורשים לרבים דינים והלכות מותר, ומובא בשולחן ערוך שזהו בתנאי שלא יעמוד מתורגמן כמו המנהג שהיה בימי חכמי הגמרא, אלא יאמר לאחר, והאחר לתורגמן, והתורגמן ישמיע לרבים, וזהו בכדי לעשות איזה שינוי, אך בזמנינו לא שייך דין זה. וכן הרב היושב על כסא הוראה מותר לו להשיב כל שאלות איסור והיתר, ומחויב להשיב, אבל סידור הגט ודברי תורה – נראה שאין לו לעסוק בזה אם לא כשיש הכרח שאם לא יעסוק בזה יבא לידי קלקול, שאזי מחויב לעשות, וזה תלוי לפי ראות עינו בענין זה.
העולה מן האמור: שהדבר תלוי: אם מדובר שיש מי שימלא את מקומו וימסור במקומו את השיעורים באופן שלא יתבטלו, יצטרך למנות אותו במקומו.
אבל במקרה שהוא היחידי במקומו שיכול למסור אותם, או אפילו אם יש אדם אחר אולם אנשי הקהילה לא רגילים לאנשים אחרים ולא יבואו לשמוע מאדם אחר או מכל סיבה אחרת, בפרט כאן שמדובר בכאלו שזהו כמעט הקשר היחידי שיש להם עם יהדות, ואפשרי שאם יבטלו מהם כמה ימים ברצף שיעורים אלו זה יכול ליצור אצלם (או אפילו אצל מקצתם) איזה חלישות ביהדות, במקרה כזה יהיה מותר לו להמשיך במסירת השיעורים, כי הוא נחשב בגדר שרבים צריכים לו, ואפשר שאף חייב להמשיך בכך.
