אם ננסה להגדיר את הדברים נראה שאכן אחד מהמחסומים הכי גדולים שקיימים אצל האדם שרוצה ליצור שינוי אמיתי בחיים שלו הוא המחשבה "אני זה אני אין לי עוד מה לעשות עם זה..".
האדם נשאר כבול בתוך ה"אופי" וה"סגנון" שלו ובדעתו הוא שלא ניתנת לו האפשרות לשנות את הסגנון והאופי. כך הוא ואין פתרון.
אבל צריכים לדעת שבאמת אין זה נכון כלל וכלל. כשם שאדם רכש הנהגה מסוימות על דרך זה הוא יכול לרכוש הנהגה אחרת מתוקנת.
האדם צריך להבין שגם אם הוא מזדהה עם תחושות שליליות ועם דרכי הנהגה לא נכונות – זה קורה מפני שהִפנים הנחות שגויות של תוהו זאת אומרת שיש הנחות מסוימות שהוא רכש אותן מהעבר או מהנהגה שהוא ראה או מדברים נוספים – שהנחות אלו שייכות יותר לכיוון של ה"תוהו" המקום השבור והבלתי מתוקן אבל אין פירוש הדבר שהן מאפיינות את דמותו שלו.
כשם שהנחות אלו הופנמו בתוכו כך הוא יכול להתנתק מהן על ידי הפנמה של מערכת הנחות חדשה ומתוקנת.
אחד מהדברים הכי יסודיים ביהדות הוא שישנה ליהודי בחירה חפשית לבחור אם ללכת בדרך הטוב או ח"ו בדרך אחרת.
והסיבה לכך כי אין הכרח. הכל תלוי בבחירתו של האדם. אם הוא מחליט לשנות את ההנהגה שאליה הוא התרגל ולהתרגל מחדש לסגנון עבודה אחר – נותן לו הקב"ה את הכוחות להצליח.
כלל זה נכון לא רק להנחות הנרכשות [היינו הנחות שהאדם רכש אותן מהעבר או מאנשים אחרים] אלא אפילו להנחות מולדות [שעוד מלידתו כך הוא מבין ומרגיש] שגם אותן ניתן על ידי עבודה לשנות ולהפוך.
[אלא שיש להתחשב גם בשייכות הפנימית אל הדבר כדי שלא ליצור קונפליקט ומתח בין השייכות הפנימית אל החיים המעשיים. ועיין בהמשך המאמרים תער"ב של כ"ק האדמו"ר הרש"ב פרק רנא ואילך שם דן אם ניתן לשנות את הציור של המידה שהושרשה באדם מטבע ברייתו.]
כדי ליצור שינוי מעשי או רגשי על האדם לנתח תחילה את הראש הפנימי שעומד מאחורי ההתנהלות שלו בפועל. ההתנהלות בפועל – הדעה – היא הנקודה הסופית שמפעילה את החוויה. כדי לשנותה יש לשנות קודם את ההנחות והתובנות שבבסיסה.
בכל תחום מתחומי החיים של האדם בין אם זה תחומים ששייכים יותר לאדם עצמו או שאלו תחומים ששייכים יותר להנהגה של האדם כלפי חוץ האדם צריך לזהות את הנחות היסוד שלו את התובנות ואת הדעות וההרגלים שלו.
בראש של האדם בתודעה שלו שוכנים המדדים הפנימיים המגדירים לו מה חשוב יותר ומה חשוב פחות מה טוב לו ומה לא טוב מה מועיל ומה מזיק מה ראוי לעשות ומה לא ראוי.
לעיתים קרובות האדם אינו מודע לראש הפנימי שלו אלא לביטויים הגלויים שלו בלבד כגון ההתנהגות או דפוסי פעולה. היכולת לזהות את הראש היא אחד הדברים החשובים על מנת ליצור שינוי אמיתי.
זיהוי הראש הוא ההכרה של האדם בהיגיון המניע אותו לפעולה.
את הדעות קל יותר לזהות כיוון שעל פי רוב הן מתבטאות בהרגלים החוזרים ונשנים בהתמדה למשל: אדם שתמיד כועס הכעס נהפך בתודעתו לדעה.
לפעמים קושי מסוים הוא נקודתי ועכשווי ואינו מבטא דעה של האדם אך אם הוא חוזר ומופיע שוב ושוב סביב נקודה ספציפית לדוגמה: בכל התחלה חדשה הוא מרגיש קושי – במקרה כזה כבר מדובר בדעה.
זיהוי הנחות קשה יותר לא רק מפני שהן שורשיות יותר בתפיסה אלא גם מכיוון שההנחה לא תמיד באה לידי ביטוי בהרגל מעשי.
בשביל לזהות הנחות בתחום מסוים האדם צריך לשאול את עצמו: "מה חשוב לי בנושא הזה?" "מה הערך שאני מוצא בדבר הזה?" וכדומה. התשובות לשאלות אלו יבטאו את הכללים הפנימיים שעומדים מאחורי יחסו לתחום העומד במוקד הבירור.
השלב הראשוני של האדם שרוצה לעבור תהליך ולשנות את ההנהגה שלו – היה החיפוש של אותה הנחה שעומדת מאחורי המחשבות שלו. מבלי להיכנס אם המחשבות האלו נכונות או שהם מחשבות לא נכונות – תחילה צריכים לזהות מהן אותן המחשבות ומאיזה מקום הן מגיעות.
לסיכומו של עניין: שינוי פנימי מתחיל מהראש. בבסיס כל פעולה והרגל של אדם יש הנחות תובנות ודעות שנמצאות בראש הפנימי שלו. כדי לתקן מצב תוהי מצב לא נכון צריך לבדוק את הראש של האדם באותו תחום ולסגל אמונות פנימיות מתוקנות.
מתוך ההבנה שאומרת שגם מה שאני פועל ועושה זה לאו דווקא הדמות האמיתית שלי אלה זאת התנהגות שנרכשה אצלי ממקום אחר יכולים לפעול לשנות את ההנחות וממילא לשנות את ההנהגות בפועל ממש.
בידי האדם לשנות את הנהגתו גם את אותם הדברים שנראה בעיניו שכן הוא ואין לו מה לעשות עם זה באמת ניתן לו הכח לשנות.
ההנהגה של האדם מבוססת על דעות קדומות הנחות יסוד שקיימות אצלו שמניעות אותו להתנהג באופן מסויים. שמשנים את הראש את הדעה אזי ההנהגה משתנית גם כן.
ובפרט שנמצאים אנו בתקופה שבה פעימות המשיח נמצאות והגאולה כבר נמצאת על סף הפתח (כדברי הרבי כמה פעמים) וממילא לכל יהודי ישנו התפקיד והאחריות להתחיל לחיות בעולם של גאולה עוד ברגעי הגלות האחרונים.
עולם של גאולה זה עולם מתוקן, עולם שבו הטוב והחסד שולטים. האפשרות לחיות כך ניתנה לנו, רק צריכים להתחיל להתנהג כך בפועל ממש.
