המנהג להשאר נעורים
לגבי ליל שבועות מסופר במדרש שהלכו ישראל לישון באותו הלילה, ושנתם עריבה להם עד שאפילו "פורטענא" לא עקצה אותם, ושבא הקב"ה לתת את התורה ראה אותם ישנים. ולתקן את לילה זה, נהגו ישראל מדורי דורות להשאר נעורים כל אותו הליליה ולעסוק בתורה.
טעם נוסף לענין זה , הוא על פי מה דאיתא שלא רצו לקבל תורה שבעל פה, עד שהיו אנוסים וכפה עליהם הר כגיגית, וידוע שמהיכן ידע משה כשהיה ברקיע מתי יום ואימתי לילה – "כשראה אותם עוסקים בתורה שבעל פה ידע שזה לילה", ולתקן את ענין זה נהגו להשאר נעורים.
בביאור הטעם הראשון, התבאר בארוכה בתורת החסידות באופן ששופך אור חדש לגמרי על הסיבה הפשוטה, כפי שהיא נלמדת באופן הפשט.
ובהקדים תמיהה מאוד פשוטה, שמזדקרת לעין מיד לכל מי שלומד את הסוגיא –
לאחר שעם ישראל סופרים את הימים, יום אחרי יום לקראת מ"ת, וכיודע שכל ספירת העומר היא מיוסדת על ספירה של תשוקה וצייפיה ליום שבו יזכו ישראל לעמוד תחת הר סיני ולקבל את התורה. וביום המיוחל, לאחרי חודש וחצי של תשוקה, במקום לעמוד הכן לקבלת התורה ולקבלה בשמחה, עם ישראל בוחר ללכת לישון, במקום להתכונן כמו שצריך למעמד כה היסטורי?
ועל כך מבואר , עם ישראל חשב שההכנה הכי טובה לקבלת התורה היא השינה, שבמהלכה מגלים – למי שזוכה לכך – סודות נעלים, מה שהנשמה לא יכולה להשיג כפי שהיא מלובשת בתוך הגוף, במהלך היום הרגיל. העם חשב, שע"י השינה הוא יתעלה למעלה ובכך הוא יקבל את התורה בצורה הכי מושלמת ונעלית.
אך בפועל טעו ישראל ושניתם צריכה תיקון. מאחר שמטרתו של מתן תורה היא לבטל את הגזירה שהייתה בין העליונים לתחתונים, ולהחדיר בתוך המציאות הגשמית את נוכחות הבורא – "לעשות דירה לו ית' בתחתונים".
ואת זה פועלים לא ע"י שינה והבדלות מהעולם – התעלות רוחנית עצמית מדרגה לדרגה, אלא ע"י עבודה מעשית בתוך מציאות העולם ועל ידו. התעסקות עם הגשם והחומר, לזככו לבררו ולהעלותו לקדושה.
וזהו הטעם הפנימי למנהג להשאר נעורים – כדי לתקן את הטעות שהייתה, לעסוק בתוך הגשמיות ודווקא כך מביאים שמחה ופנימיות במשך כל השנה כולה.
תיקון ליל שבועות
ובעניין תיקון ליל שבועות, ידוע ומקובל בעם ישראל סדר לימוד זה, שבמקורו הוא תוקן וחובר ע"י המקובלים בשביל לימוד בליל חג השבועות, ואותו נוהגים לומר כהכנה לקבלת התורה.
בשונה ממה שמקובל במקומות מסויימים שנוהגים בלימוד עיוני ופורה בלילה זה, המנהג במקורו הוא אמירת אותיות התורה ללא הבנה והשגה.
נוסח התיקון חובר ע"י השל"ה על יסוד המקובל מהאריז"ל, כהמשך למה שמובא בספר יצירה שרשב"י וחבורתו עסקו בליל שבועות בלימוד התורה.
אמר האריז"ל, שכל מי שלא יישן בליל שבועות אפילו רגע אחד ויעסוק בלימוד התורה "מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק". אדמו"ר האמצעי הבטיח, שהניעור בליל שבועות במשך כל הלילה "יזכה לכתר תורה".
את הסיבה לכך שהתיקון נאמר בצורת קריאה בפה ללא הבנה, הסביר הרבי מה"מ , בהתאם לחידוש של מתן תורה, שאינו בענין הבנת התורה והשגתה, אלא בעצם המעמד של התגלות המלך – מלכו של עולם. ולכן ההדגשה היא על הקדושה של אותיות התורה.
גם מי שהספיק לסיים את התיקון ועדיין לא הגיע עלות השחר, צריך הוא להמשיך ולעסוק בלימוד התורה, ומובא שהעיקר הוא בלימוד תורה שבעל פה.
יש להקפיד לומר את התיקון בפה דווקא, ולא רק ע"י קריאה בעיניים, וזה מאחר שלימוד בתורה שבעל פה מוכרח להיות דווקא ע"י אמירה בפה.
מי שלא הספיק לומר את התיקון בלילה, יכול להשלימו בהמשך החג וגם לאחרי זה. יש להדגיש שעניין זה הוא שווה לכל נפש, וראוי מאוד לכל אחד לנהוג במנהג זה שהנהיגו לנו המקובלים.
החסיד ר' הלל מפאריטש היה אומר תיקון ליל שבועות בב' הימים של החג , אך לפועל לא נוהגים כן כיום, אלא רק יחידי סגולה.
ובזה יובן המענה על שאלתך בענין הטעם להשאר נעורים – כמו שהוסבר בארוכה לעיל – וכן הסיבה לכך שישנו עניין לומר דווקא את התיקון, כי הוא ההכנה הכי טובה והכי מיוסדת לקבלת התורה. אך כמובן שבאופן כזה שיודעים שישנם כאלו שקשה להם לומר את כל התיקון, ניתן לסדר תוך כדי שיעורים וכד', באם לאמירת התיקון הם לא יגיעו.
