כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש בעיה במריחת חומר על גבי שופר משום חציצה. ב) האם יש הבדל ממה החומר עשוי או באיזה עובי החומר שעל גבי השופר. ג) האם יש הבדל היכן מרוח החומר על גבי השופר או מה כמותו: על גבי כל השופר על גבי רובו או על גבי מקום הנחת הפה. ד) האם יש הבדל בין אם על ידי מריחת החומר משתנה קול השופר מכמו שהיה באופן טבעי או שגם לאחר מריחת החומר הקול שלו לא משתנה.
ראשית יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תקפו סעיף טז שצריך שהשופר יהיה במגע ישיר בפי התוקע ולא יהיה שום הפסק איזה שיהיה בין השופר לפה של התוקע ולכן אם ציפה את השופר אפילו בחומר יקר ויפה כמו זהב ועשה זאת כדי לייפות את השופר שיהיה יפה ונאה לצורך המצווה כמו שכתוב 'זה א-לי ואנווהו' אם הזהב מצופה במקום הנחת הפה של בעל התוקע בשופר הרי זה חציצה ופסול.
ואפילו אם הציפוי הוא לאורך השופר אם זה מתחיל מיד במקום הקצר אפילו בסמוך למקום היכן שהבעל תוקע מכניס את פיו גם זה מהווה חציצה מכיוון שהתוקע מכניס את פיו למקצת השופר במקום הקצר שנכנס לתוך פיו והשפתיים שלו מכסות ונוגעות בחציצה ואין הם ישירות על גבי השופר.
ורק במקרה שהציפוי הוא רחוק מהפה של התוקע שגם כאשר יכניס את פיו מעט בשופר לצורך התקיעה לא יגעו שפתיו כלל בציפוי זה לא מהווה חציצה והשופר יהיה כשר.
אבל כל הדיון שנאמר עד עתה הוא מצד חציצה בין פי התוקע לשופר אבל ישנה עוד בעיה שהיא שינוי קול השופר מכמות שהוא באופן טבעי שכל כשרות זו שדובר עכשיו במקרה שאין חציצה והחומר של הציפוי רחוק מפי התוקע הוא כאשר הציפוי החומר לא משנה את קול השופר הטבעי מכפי שהיה אבל אם מדובר שעל ידי ציפוי החומר הוא משנה את קול השופר הטבעי אפילו אם השינוי הוא מועט ביותר למרות שאין כאן חציצה השופר פסול.
והטעם לפסול זה הוא בגלל שהתורה ציוותה לשמוע קול שופר בלבד ללא תערובות של קול אחר המתערב בו ומאחר והציפוי גורם שלינוי כל שהוא בקול השופר יוצא שכביכול אין כאן רק את קול השופר בלבד אלא קול של שופר ועוד קול אחר המתערב בו שהוא הקול המשתנה מחמת הציפוי.
ויש לציין שפסול של שינוי קול הוא רק במקרה שיודע בוודאות שהקול של השופר התשנה מחמת הציפוי אבל אם הוא לא יודע אם הקול השתנה או לא אנחנו משערים שמן הסתם לא התשנה קול השופר הטבעי בגלל ציפוי כל שהוא ששם עליו. אלא אם כן מדובר בציפוי עבה שיש בו ממשות שאז יש לחשוש יותר שהשתנה לו הקול.
פסול נוסף כותבים הפוסקים שישנו במקרה של נתינת חומר ציפוי על גבי השופר גם במקרה שלא יהיה מחמתו חציצה הוא אם הוסיף על ידי הציפוי על אורך השופר למעלה במקום שהקול יוצא שמצד אחד אין כאן חציצה כי זה לא במקום הנחת הפה אך מצד שני הקול של השופר יוצא דרך המקום שהוסיף על השופר ולא דרך גוף השופר עצמו ולכן גם שלא התשנה קול השופר מכפי קולו הטבעי השופר פסול כי קול השופר צריך לצאת החוצה דרך גוף השופר עצמו.
מכל זה כתבו הפוסקים שאלו שמציירים בשופר כל מיני צורות כדי לנאות ולייפות את השופר לא יפה הם עושים אף על פי שאין כולו מצופה במיני הציורים כי לפעמים הקול משתנה מכפי קולו הטבעי. אבל מותר לחקוק בשופר עצמו צורות כדי לנאות ולייפות אותו שאפילו אם ישתנה קולו על ידי כן אין בכך כלום שאין כאן קול מן דבר אחר אלא קול השופר לבד וכל הקולות כשרים בשופר.
העולה מהאמור: מעיקר הדין אסור שיהיה חציצה בין השופר לפה התוקע אפילו מציפוי כל שהוא. ואם אין זה במקום הנחת הפה כלל ולא יודע בוודאות שהקול נשתנה מכפי שהיה השופר כשר.
אך שופר עם הכשר טוב אין עליו חציצה כזו ובדרך כלל ההברקה נוצרת משיוף השופר באמצעות משייפים כך שהוא מבריק מעצמו. ובזה בכל אופן יהיה כשר גם אם מחמת השיופים נשתנה קול השופר מכפי שהיה לפני כן כי סוף כל סוף מדובר בקול השופר עצמו וכל הקולות כשרים בשופר.
