כי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם סדק פוסל בשופר. ב) האם יש הבדל האם הסדק הוא לאורך השופר או לרוחב השופר. ג) האם יש הבדל מה הגודל של הסדק. ד) האם יש הבדל בין אם ישנו שופר אחר או שאין שופר אחר בנמצא.
ראשית יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תקפו סעיף ח' ששופר שנוצר בו סדק והסדק שנוצר הוא רק במיעוטו של אורך השופר אבל רוב האורך שלו נשאר שלם לגמרי והאדם לא דיבק את השופר בדבק במקום הסדק ולא חיבר את הסדק שנוצר באמצעות חימום באש עד שהשופר התרכך ואז לחץ אותם חזק יחד וחיברם יש בזה מחלוקת מה דינו:
יש כאלה שסוברים שין הסדק הוא כמו דין נקב שנוצר בשופר שאפילו במקרה שלא נשאר מסיום מקום הסדק עד מקום בו הבעל תוקע מניח את פיו כדי לתקוע – כדי שיעור שופר אלא פחות משיעור שופר בשיעור מינימום שזה שיעור טפח (כשמונה ס"מ לפי הגאון רבי חיים נאה) בכל זאת השופר כשר ואפשר לתקוע בו.
אבל יש פוסקים שמחלקים ואומרים שזה לא דומה לדין נקב בשופר מכיוון שנקב יש בו חיסרון מגוף השופר שחלקו פשוט נחתך מהשופר ולכן יש מקום לרוח שיוצא מפיו של הבעל תוקע לצאת דרך המקום החסר שבשופר וממילא הרוח היוצאת לא גורמת להרחבת הנקב יותר ממה שהיא היתה אלא הגודל נשאר אותו גודל תמיד.
לעומת זאת כאשר מדובר על סדק שבו אין חיסרון מגוף השופר שהרי סדק עניינו שהשופר רק נפתח ולא שנחסר חלק מגופו ונחתך מגוף השופר לעצמו ממילא אין מקום מספיק לרוח שיוצא מפיו של הבעל תוקע לצאת החוצה ולכן נשיפת הרוח בעת התקיעה תגרום במשך הזמן להרחבת הסדק יותר ויותר עד שתסדיק את רובו של השופר ולכן גם עכשיו שעדיין לא קרה הדבר והשופר סדוק רק במיעוטו בלבד בכל זאת הוא כבר עכשיו פסול כי אני רואה את העתיד כבר כעת ומכיוון שסופו להסדיק כולו אין עליו שם שופר כלל.
ורק במקרה שהאדם לקח איזה חוט או חבל וכדומה וקשר חזק במקום הסדק השופר יהיה כשר כי במקרה כזה שוב נופל החשש שמא הסדק יתרחב במשך הזמן יותר ויותר כי החוט או החלב מחזיק אותו שלא יתרחב יותר.
ולמעשה הכריעו הפוסקים שיש להחמיר כמו הדעה הראשונה שהשופר אין עליו שם שופר וממילא הוא פסול ואין לתקוע בו כדי לצאת ידי חובה בתקיעת שופר מהתורה ורק בשעת הדחק שלא מוצאים שופר אחר כלל יש לסמוך על הדעה האחרונה שאם ישנו סדק קטן שאינו לאורך כל השופר והוא קשר אותו אם איזה דבר חזק כך שיורד החשש שמא יתרחב הסדק יותר ממה שהוא יש להכשיר את השופר לתקיעת שופר כי כעת יש עליו שם שופר.
אמנם כל זה מדובר רק כאשר הסדק הוא לאורך אבל אם נסדק השופר לרחבו דהיינו סביב הקיפו אם הסדק הוא מיעוט היקף השופר ונשתייר רוב הקיפו באותו מקום שלם כשר אפילו אם נשתנה קולו מכמות שהיה קודם שנסדק שכל הקולות כשירים בשופר ואפילו אין בסדק חסרון מגוף השופר שאין שם מקום לרוח לצאת לפי שאין הרוח מסדיק יותר אלא אם כן נסדק לארכו.
אבל אם לא נשאר רוב הקיפו שלם אם אין מהסדק עד מקום הנחת הפה כדי שיעור שופר פסול כי כיון שנסדק רובו הרי הוא כאלו נחתך כולו באותו מקום ואם כן הרי נחסר השופר משיעורו ולפיכך אף על פי שלא נשתנה קולו מכמות שהיה קודם שנסדק פסול.
אבל אם יש מהסדק עד מקום הנחת הפה כדי שיעור שופר אף על פי שנשתנה קולו מכמות שהיה קודם שנסדק כשר. ואף על פי שהקול יוצא דרך החלק שלמעלה מהסדק אין פוסלים אותו משום קול שופר ודבר אחר או משום קול שני שופרות כי כיון שבשעת עשיית השופר היה זה החלק מחובר לעיקר השופר ולא נפרד ממנו לעולם לכן הם נחשבים כשופר אחד לענין זה שלא לפוסלן משום שני שופרות אבל מכל מקום הם לא נחשבים כשופר אחד לגמרי כדי להשלים לשיעור שופר כיון שנסדקו ונפרדו זה מזה ברוב היקף.
העולה מהאמור: שאם הסדק הוא במיעוט אורך השופר לכתחילה אין לתקוע בשופר זה אלא יש לקחת שופר אחר. אבל בשעת הדחק שאין שופר אחר מצוי אם קשרו את המקום של הסדק חזק וכראוי (כמובן שאם עושים כך בשבת או ביו"ט יש לעשות את הקשר באופן המותר) – אפשר לתקוע בו והתקיעות כשרות.
