שכח לומר "שהחיינו" בסוכה

: ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמג סעיף א: סדר הקידוש: יין, קידוש וסוכה ואח"כ זמן, לפי שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצות סוכה.

ובמגן אברהם סימן תרמג: ואם היתה הסוכה עשוייה ועומדת עם הסכך מברך זמן ואחר כך סוכה כמ"ש סי' תרס"א [ב"ח], אם לא בירך זמן בליל ראשון מברך כל ז' (גמ'):

ובלבושי שרד אורח חיים סימן תרמג: (שם) מברך כל ז' וכו'. היא בסוכה דף מ"ז ע"ב דזמן דרגל יש לו תשלומין כל ז':

ובמשנה ברורה סימן תרמג ב: ואח"כ זמן – ואין נ"מ בין שהסוכה היתה עשויה ועומדת עם הסכך מכבר ובין שעשאה קודם חג הסוכות כיון שלא בירך עליה אז בשעת עשייה א"כ מוטל עליו עכשיו לברך זמן על קיום המצוה. אם לא בירך זמן בלילה יוכל לברך כל שבעה ואפילו בלא כוס דזמן יכול לומר אותו אפילו בשוק [גמרא]:

ובביאור הלכה סימן תרמג סעיף א: ואח"כ זמן – עיין במ"ב במש"כ שאין נ"מ בין שהסוכה היתה עשויה ועומדת עם הסכך מכבר וכו' והיינו דאפילו באופן זה ברכת הזמן קאי על הסוכה דהיינו על קיום המצוה של סוכה כן הוא הסכמת האחרונים (עיין בלבושי שרד וא"ר ונהר שלום והח"א ובכורי יעקב) דלא כמה שכתב המ"א בשם הב"ח ויש מאחרונים שכתבו שגם הב"ח מודה לזה אלא שיש ט"ס בדבריו וכן מוכח להמעיין בו. ומה שכתבנו כיון שלא בירך עליה בשעת עשייה דאם היה מברך בשעת עשייה אז ברכת הזמן קאי רק ארגל וע"כ צריך לברך זמן ואח"כ סוכה ולדעת התוספות והרא"ש א"צ לברך בזה כלל ברכת הזמן דברכת הזמן שבירך קודם החג על הסוכה מהני ממילא גם לרגל וכמו שכתבנו בסימן תרמ"א. עוד כתב המ"א דאם לא בירך זמן בליל ראשון מברך כל שבעה [גמרא] ולא אבין דהלא קי"ל דאפילו בליל שני מברך זמן משום רגל וא"כ אפילו אם לא בירך בליל שני ג"כ מברך כל שבעה משום רגל (דאינו דומה זמן דרגל לזמן דסוכה דזמן דסוכה אפילו אם בירך קודם הסוכות בשעת עשייה יוצא בה ולכן בליל שני א"צ לברך זמן משום סוכה דיוצא במה שבירך מאתמול משא"כ לענין זמן דרגל אם היום שני הוא רגל אינו יוצא במה שבירך מאתמול ברכת הזמן אף שכיון גם משום רגל ובאמת בגמרא לא נזכר ליל ראשון דז"ל הגמרא אי לא בריך האידנא מברך למחר או ליומא אחרא ונוכל לומר דבחו"ל לענין ליל שני שייך ג"כ לומר אי לא בריך האידנא וכו') וכ"כ בדרך החיים בהדיא וצ"ע:

ובפרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תרמג א: לפי. עיין ט"ז. סוכה נ"ו א' ומ"ו א'. והב"ח ז"ל [ד"ה ומ"ש לפי] פירש גם כן לפי שהזמן חוזר על יום טוב וסוכה, טעמא יהיב למילתיה, דמשום הכי זמן אחר הסוכה, ולא כפירוש רש"י ז"ל בדף נ"ו [ע"א ד"ה סוכה] בעשויה ועומדת, ומשום הכי אם אמר זמן בעשייה שוב אומר בסוכה זמן דיום טוב קודם ואחר כך לישב בסוכה, או בעשויה ועומדת, עיין מ"א [ריש הסימן] ואי"ה שם יבואר. ומה שכתוב בגמרא חובת היום עדיף, תרווייהו צריכי, א' זמן קאי גם כן אסוכה ומכל מקום תדיר עדיף, לכן אמר כו', יע"ש בב"ח כאן ובסימן תרס"א. ומשום הכי בליל ב' דזמן לא קאי (אקידוש) [אסוכה] מסיק הרא"ש ז"ל [שם פ"ד סימן ד] דזמן ואחר כך סוכה, תדיר קודם, כבסימן תרס"א, יע"ש. ויש להוסיף תבלין, דמתניתין [שם נה, ב] הילך מצה וחמץ תיובתא, ועיין תוספות נ"ו א' ד"ה והלכתא, והרא"ש ז"ל [שם] מפרש והלכתא בשלא היתה עשויה ולא בירך בעשייה זמן, דמברך סוכה ואחר כך זמן, דקאי אתרוייהו, ובליל ב' זמן ואחר כך סוכה, כסתם משנה הילך מצה וחמץ (ועיין בירושלמי בפרק החליל הלכה א יש תירוץ לזה, יע"ש). אבל אדוננו דוד הט"ז ז"ל פירש דהטור קאי אהא דרב אשי, דרב כהנא מסדרן אכסא, סוכה מ"ו א', והוא כמו שכתוב בחדושי הריטב"א שם [ד"ה אמר] דודאי מצוה מדינא דגמרא לברך זמן מיד בעשיית סוכה, זמן אעשייה, ובליל א' לישב בסוכה וזמן ארגל, ולא פטר לה זמן דעשיית סוכה (התוספות שם ד"ה נכנס ורא"ש שם פ"ד סימן ג והר"ן שם כב, ב ד"ה ואם כתבו בדרך אפשר דזמן דעשיית סוכה פטר לזמן דרגל, ומשמע דהלכה אינה כן, אלא אף על פי שבירך בזמן עשייה שהחיינו מברך שתים בכניסה, עיין אליה רבה בסימן תרמ"א ס"ק א), אלא דרב כהנא מיירי בעשויה ועומדת או שכח לברך בזמן עשייה שהחיינו, דתניא בברייתא דנכנס בכניסה מיד מברך ב', לישב בסוכה וזמן אסוכה של עשייה, או אפשר בעשויה ועומדת מברך זמן אקיום מצות סוכה, ואי"ה במ"א [ריש הסימן] יבואר בזה. ורב כהנא הוה מסדרן ב' ברכות אכוס דוקא, דלפי שהזמן חוזר גם על הקידוש היום, ומשום הכי היה ממתין ומסדר הכל אכסא דקידושא. וזה שכתבו הטור ושו"ע שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצות סוכה, ואילו היתה הכוונה דמשום הכי זמן אחר כך דקאי גם כן אסוכה, היה לו לומר לפי שהזמן חוזר גם כן אסוכה ודי בזה, אלא אדרבה שחוזר על קידוש היום ואסוכה, ומשום הכי ממתין עד קידוש בזמן. אבל זמן אחר הסוכה מטעם דחובת היום עדיף, ולשיטתיה בסימן תרס"א דבליל ב' נמי סוכה ואחר כך זמן. והנה ממה שכתוב בברייתא מ"ו א' אומר שהחיינו, נכנס לישב אומר סוכה, ולא הזכיר זמן דיום טוב, י"ל דזמן דיום טוב אומר בשוק, מה שאין כן כשלא אמר בעשיה זמן או בעשויה ועומדת, די"ל זמן אסוכה בקיום המצוה, מברך שתים דוקא, סוכה ואחר כך זמן, דליהוי קאי זמן גם כן אסוכה. ולפי זה בליל ב' זמן ואחר כך סוכה, וזה סייעתא להרא"ש בסימן תרס"א, והבן זה. ולענין אם אמר זמן בעשייה אם יאמר ביום טוב, משמע בחדושי הריטב"א [הנ"ל] שיאמר זמן דיום טוב, ועדיין צ"ע, ועיין סימן תרמ"א ובאליה רבה [שם ס"ק א]:

ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרמג סעיף ה: אם לא בירך שהחיינו בליל הראשון ונזכר למחר אומר בשעה שנזכר אפילו שלא על הכוס ואם לא נזכר למחר וגם בליל שני שכח ולא בירך שהחיינו ונזכר באחד משאר ימי החג יברך אימתי שנזכר שברכת שהחיינו יש לה תשלומין כל שבעה כמו שנתבאר בסימן תע"ג לענין פסח אלא שבחג הסוכות כשהוא מברך שהחיינו צריך לברך תוך הסוכה כדי לפטור גם את הסוכה כמו שנתבאר בסי' תרמ"א: