נושא: שבת

שבת

כאשר בוצעים את החלה של ה'לחם משנה', האם יש סדר – למי מבני הבית לתת בתחילה.

קודם לאם הבית. ואח"כ לפי סדר הגיל. ואף אם יש אורחים. ואם יש אורחים מכובדים (כגון רב חשוב, או הסבא והסבתא), יתנו קודם למכובד, או לתת להם לבצוע בפני עצמם.

מקורות

כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן קסז סעיף יט): בני חבורה שאין ביניהם בעל הבית או שכולם בעלי בתים, גדול בחכמה שבהם הוא הבוצע משום כבודו, או נותן רשות למי שירצה, ואם הם שוין ואחד מהם כהן מצוה להקדימו ואם כהן עם הארץ והוא תלמיד חכם הוא קודם לו ואסור לחכם להקדים את עם הארץ לפניו דרך חוק ומשפט כהונה אלא א"כ מוחל לו ונותן לו רשות לברך בלא כהונתו כמו שיתבאר בסי' ר"א ואם הכהן ג"כ תלמיד חכם אלא שהישראל גדול ממנו טוב להקדימו להכהן אבל אינו חיוב בדבר ואם מקדימו מאריך ימים ואם יש ביניהם בעל הבית הוא קודם אפילו לכהן תלמיד חכם כדי שיבצע בעין יפה.


(אף שקדימת הכהן היא מן התורה מכל מקום מן הסתם מוחל לו הכהן בכבודו בשביל זה ואף אם אינו מוחל לו אין לו קדימה בבציעה נגד בעל הבית שהרי ביד הבעל הבית שלא ליתן לו לאכול כלל שאין זה ממשפטי הכהונה להאכילם בחנם ואף אם הוא שכירו אינו מחויב ליתן לו כאן עכשיו אלא לאחר זמן או במקום אחר משא"כ בברכת המזון שכבר אכל ונתחייב בברכת המזון עם כולם יחד הוא קודם לכולם אם אינו מוחל להם).


ואם בא לחלוק כבוד לגדול ממנו רשאי וכן נהגו וכן החתן ביום חתונתו הוא קודם לכל לבצוע אף על פי שיש שם גדול וכהן שכיון שהסעודה היא בשבילו ובידו לדחותה אין קדימה נגדו לשום אדם.


ומדת ענוה היא שאף שהבוצע הוא הגדול נוטל רשות מכל בני החבורה ואומר בתחלה ברשות מורי ורבותי כאלו הם גדולים ממנו ולהם נאה לברך ונהגו ליטול רשות מכהן לברכת המזון וכן נכון שהרי מצוה להקדימו וא"כ אסור לברך בלא רשותו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ומכל מקום אין מועיל מה שאומר ברשות אם לא נתן לו הכהן רשות.


[ואף שבדין האמור מדובר בעצם הבציעה, ולא בחלוקת הבציעה, ניתן ללמוד מכך סדר החלוקה לפי המכובד שבבית].