השלמת שבע ברכות

ראה שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סב סעיף א: צריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם נשואין, והן שש ברכות. ואם יש שם יין, מביא כוס יין ומברך על היין תחלה, ומסדר את כולם על הכוס, ונמצא מברך ז' ברכות; ואם אין יין מצוי, מברך על השכר.

ובשולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סב סעיף ו: עד כמה מברכים ברכה זו, אם היה אלמון שנשא אלמנה, מברכין אותה ביום ראשון בלבד. ואם בחור שנשא אלמנה, או אלמון שנשא בתולה, מברכין אותה כל ז' ימי המשתה. (ואלו ז' ימים מתחילין מיד לאחר ז' ברכות שבירך בראשונה) (תשובות הרא"ש כלל כ"ו).

ובשו"ת הרא"ש כלל כו סימן ב: וששאלת חתן הבא ממקום אחר וכאן כנס אשה ואחר שברך שבע ברכות מוליכה עמו למקומו מאימתי מונין שבעת ימי החופה, דע כי משעת הברכה מונין שבעה ימי החופה, כי החופה היא מקום יחוד חתן וכלה ומשעת הברכה שהותרו להתיחד מתחילין ז' ימי החופה הן בעיר שנעשית שם הברכה הן בעיר אחרת. וגם לא ידעתי טעם למה לא יאכלו בעיר או בשדה אחר הברכה בכל מקום שירצו, שמא כך היא סברתם אם יאכל בעיר אחרי שבעה ברכות יתחילו בעיר שבעה ימי החופה ואז לא תצא כלה מחופתה, אבל אין הדעת נוטה כך שיהיו תלויין שבעה ימי החופה באכילה ראשונה אלא בשבעה ברכות כמו שכתבתי. ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

ובפתחי תשובה אבן העזר סימן סב ס"ק יב: מתחילין מיד לאחר ז"ב. כ' הח"מ לאפוקי שלא נאמר שיתחילו מאכילה ראשונה כו' ועיין בתשו' כנסת יחזקאל סי' סמ"ך נשאל שם אם לחשוב הני שבעה ימים מעת לעת ואם היה החופה ביום ד' אחר חצות מברכין ז"ב גם ביום ד' השני קודם חצות או דאמרי' גם בזה מקצת היום ככולו. והאריך בזה ומסיק דאין מקום כלל לומר דאזלי' בתר מעל"ע. אלא דיש לחלק ולומר דהדין נחלק לשני אופנים אופן א' בארץ שהמנהג אחר החופה אין עושין סעודה שיש עשרה גדולים כמו בארץ פולניא ודאי הז' ימי משתה מתחילין מסעודה ראשונה שבלילה ואם בתול' נשאת ליום הרביעי והסעודה ליל ה' גמר ז' ימי משתה עד ליל ה' אך במדינ' שעושין סעודה בעשר' ומברכין ז"ב תיכף אחר החופ' כמו באשכנז ודאי מקצת היום ככולו ותיכף בהגיע ליל הרביעי כלו ז' ימי משתה ואין לברך אף בליל' וכ"ש ביום ד' קודם חצות כו' ואל תשיביני מתשובת הרא"ש כלל כ"ז דמשמע דהתחלת ז' ימי החופ' מן החופה התם שאני דעיקר פלפול שלו באם נוסעי' למקום אחר ומעכבין יום או יומים כו' עכ"ד. הנה מבואר מדבריו שדעתו בפשיטות דחשבי' מאכילה ראשונה שהיה בעשרה ותימ' שלא הזכיר דברי הח"מ הנ"ל שהוא לנגדו וכן משמע מפשטות לשון הרמ"א גם בסידור הגאון מליסא ז"ל סתם וכתב דז' ימי המשתה וכן ג' של אלמנה מתחילין תיכף אחר ז"ב שברכו בשעת החופה שמותרין להתייחד ואף שלא נתיחדו עדיין כו' ע"ש (ומ"ש בש"ת בא"ח סי' קל"א ס"ק י"ד וז"ל עיין באה"ע סי' ס"ב דבתר סעודה ראשונה אזלינן עכ"ל ט"ס הוא וצ"ל לא אזלינן וכ"כ בספר מעין גנים בסי' זה). ובענין שכ' הכנ"י הנ"ל שאין מקום לומר דאזלינן בתר מעל"ע הנה בש"ת בא"ח סי' קל"א מביא בשם גינת ורדים כלל א' סי' כ"ח דז' ימים שלימים בעינן והמח"ב כתב דלענין נפילת אפים שפיר דמי אבל לענין ז"ב שצריך להתיישב ע"ש ועי' בס' המקנה בק"א הביא ראי' מהש"ס דאפי' שעה אחת סמיך לערב עולה ליום א' למנין ז' וכן עיקר. ועי' עוד בש"ת בא"ח ס"ס קפ"ח בענין אם נמשכה סעודת יום ז' עד ליל ח' הביא שם בשם גינת ורדים דאף להפוסקים לענין הזכרה של שבת או ר"ח אזלינן בתר התחלת הסעודה אבל לענין ז"ב ודאי אין לברך ע"ש ועבה"ט כאן סק"ה בשם כנה"ג וצ"ע:

ובחכמת אדם שער בית הנשים כלל קכט סעיף ט: כשהחתן והכלה הולכין לעיר אחרת אחר החופה מברכין שם שבע ברכות כל שבעה אבל אחר שבעה אפילו הלכו תיכף אחר החופה ושהו בדרך כל שבעה אין מברכין וט"ז חולק בזה וכתב דכיון דהלכו מיד אחר החופה נעשה אותו מקום שהלכו לשם מקום החופה ומתחילין שבעה ימים מיום שבאו לשם ונראה לי דאפילו לדבריו דוקא מקום שקובעים שם דירתם אבל אם במלון שלנים שם חתן וכלה לא נקרא מקום חופה ואין מברכין שבע ברכות. בני החופה שנתחלקו לחבורות אפילו אם אוכלין בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל כולם מברכין שבע ברכות לא מבעיא אם השמש משמש בכל הבתים אם כן השמש מצרפן אלא אפילו אם אין שמש אחד לכל הבתים ואם כן אין השמש מצרפן מכל מקום כיון שהתחילו לאכול אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה כולם חשובים כאחד לברך שבע ברכות כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה. והשמשים האוכלים אחר הסעודה מחלוקת הפוסקים אם מברכין שבע ברכות (סעיף י'):

ובשדי חמד מערכת ברכות (סימן ג' אות יב): ישראל שקדש וכנסה לחופה וברכו ז' ברכות הכל כהוגן ושוב בו ביום נחלה חולי כבד ומרוב הבהלה לא עשה שום סעודה ואחר שמונה ימים נתרפא אין אומרים שבעה ברכות בסעודת שמחה שיעשו הואיל וכבר עבר זמנה ואפילו ברכת אשר ברא גם אין מברכים. ויען אברהם בחאה"ע סי' ט"ו.