ב"ה
שלום וברכה
להלן תשובות לפי הסדר:
א. זה עצמו שהמעשה שלהם היה לגבינו, זה הוכחה שגם עלינו מוטל לעשות משהו בענין זה. אם כן, הציווי לסלוח הוא בעומק הענין לא (רק) בשבילם, אלא בשבילנו. כי הרי הקב"ה יכל לעשות שאותו מעשה יהיה ביחס למישהו אחר, וזה שנעשה אלינו, מורה שיש לנו גם עבודה עצמית במקרה זה.
ב. חלק מההשתדלות בדרכי הטבע הוא לבחור את הכלי המתאים. וכאשר יש הוראה וברכה מהרבי לענין, הרי ברור לנו שזה הכלי המתאים. אגב, למרות דברי אדה"ז שאין לשאול בעניינים גשמיים כיון שאינו נביא, הרי בפועל החסידים המשיכו לשאול אותו, וגם צדיקים שאחריו. אחד ההסברים לכך הוא על פי איגרת שכתב לקראת הסתלקותו בשבח ייעוץ בנושאים גשמיים לשואלים, שיש בכך ענין של גמילות חסדים. ולהעיר מדברי הרבי, שהנבואה חזרה בדורות אלו.
ג. ידועה שיחתו של הרבי על ההבדל בין אמונה לביטחון, שאמונה זה לגבי העבר וביטחון זה לגבי העתיד. כלומר, ודאי שלגבי העתיד העבודה צריכה להיות ביטחון שחשוב טוב יהיה טוב וכן יהיה בפועל, ומה שרואים שבעבר היו בעיות שלא נפתרו, הרי כאן נכנס האמונה שזהו מעלמא דאתכסיא שלמעלה מהעולם הגלוי וכו' וטוב נסתר שיתגלה לע"ל וכו'. האם זה בגלל שלא היו לאותו אחד ביטחון שלם בה' או בגלל סיבות אחרות? איננו יודעים. אבל ברור, שבנוגע לפועל, כשאדם חושב לגבי העתיד שלו – הוא צריך להתחזק בחשוב טוב ולהאמין שזה ממשיך הישועה בפועל, ולא לתת למחשבות היצר להפריע לו בזה מטעמים כאלו ואחרים.
הצלחה רבה ובשורות טובות
