כיון שהגרעין נרקב בארץ, הרי כאשר צומחת התבואה, הרי זה דבר חדש וכאילו יש מאין. שהרי כח הצומח שבאדמה הוא כח רוחני, והתבואה שגודלת היא גשמית, ושמכח רוחני יצמח תבואה גשמית זהו על דרך יש מאין. הגרעין רק מכוון את כח הצומח לארץ מה להצמיח. זאת אומרת, שכאשר זורעים גרעין של תפוח למשל, הרי הגרעין כאילו מכוון את כח הצומח בארץ להצמיח דוקא תפוחים, אבל עצם הצמיחה, היא דוקא מכח הצומח שהוא רוחני ולא מהגרעין עצמו, ואדרבא הגרעין עצמו נרקב באדמה. ולכן ענין הצמיחה הוא משל בחסידות לענין שהוא על דרך יש מאין, כי המעבר מכח הצומח הרוחני לתבואה הגשמית היא חידוש.