רצוא ושוב

שלום, אני בתהליך של התחזקות באמונה ובעבודת ה' וכעת אני נמצא במעין קונפליקט פנימי כזה.
אני אסביר : נולדתי לבית דתי-מסורתי כזה והאמנתי אבל אף פעם לא חייתי את התורה. הייתי עושה דברים ומצוות בלי רצון פנימי.

בתחילת השנה, עקב משבר אישי הגעתי ללימוד חסידות ובעקבות זאת התחלתי להתחזק מאוד ולראשונה הרגשתי שאני חי ושמח. כעבור כמה זמן היית לי קצת ירידה רוחנית. זאת אומרת, בתחילת ההתחזקות הייתי מאוד באורות ודיברתי בכל יום עם ה' ( התבודדתי) והרגשתי שמישהו איתי ושומר אלי. הרגשתי מאוד רוחני, הרגשתי חום ואהבה פיני שלא ידעתי להסבירו. בנוסף, לא הרגשתי צורך להוכיח לעצמי שבורא קיים- ידעתי שהוא איתי!!
אך כעבור כמה שבועות האורות קצת נכבו ופתאום נוצר לי רצון עצום לשחזר את אותה הרגשה שהרגשתי. וגם פתאום הרגשתי בצורך להוכיח את קיומו של הבורא ונכנסתי לדיונים לוגים עם עצמי האם הוא קיים על מנת להגיע לאותה ידיעה ברורה.

ב"ה
שלום וברכה
בחסידות מוסבר שיש מושג של "אתערותא דלעילא" בו האדם חווה קירבה אל ה', מלמעלה, גם ללא עבודה והכנה שלו. אך חוייה זו נמשכת זמן קצר, ואחר כך האדם צריך לעשות 'כלים' כדי לקלוט ולהמשיך את אותה התעוררות.
אתה מתאר דבר שמצוי אצל הרבה אנשים, שיש להם תקופות של התחזקות בעבודת ה', ואחר כך מרגישים סוג של ירידה, שאין כבר את ה'אורות' שהיו קודם. אך צריך לדעת שזה תהליך מצוי, וזה חלק מהסדר שהקב"ה רוצה שיהיה בעבודת ה', שהאדם יעבוד בכוחות עצמו, בסדר והדרגה.
לגבי הסתירה לכאורה, בחסידות מוסבר בהרחבה הענין של 'רצוא ושוב', כלומר, יש שלב של 'רצוא' בו מרגישים רצון להידבק ולא לבזבז שום רגע על דברים אחרים, ויש שלב של 'שוב', הו האדם צריך להמשיך ולגלות את הקדושה בתוך המציאות הגשמית, ובתוך הדברים הגשמיים, על כל מגבוליתה, להמשיך לדוגמה לעבוד, להתפרנב, להיות בקשר עם חברים וכו', ולא על ידי ניתוק ממנה.
רצוא ללא שוב, זה לא תכלית הכוונה. רצוא שאחר כך מגיעה שוב הוא חיובי.
בנוגע לפועל, היינו מאוד ממליצים שתיצור קשר עם רב באיזור מגורך, שידריך אותך כיצד לצעוד בדרך החסידות, בהדרגה, לפי סדר, ויתן לך מענה גם על ההתלבטויות או הקונפליקיטים שמתלווים. לא צריך להיבהל מזה, אלא להמשיך הלאה מתוך שמחה וטוב לבב. הצלחה רבה.

מקורות