נושא:

רכישת מוצרים לא כשרים לאבא

אדם שחזר בתשובה, ולפעמים בא לעזור לאביו שהוא אדם מבוגר ואינו שומר תורה ומצוות. האם מותר לו לבקשת אביו לערוך בשבילו קניות שחלק מהרשימה שרוצה שיקנה לו הם מוצרים שאינם כשרים. והאב אינו מקפיד על כשרות במוצהר. ובין כה יקנה מוצרים אלו?

לכתחילה וודאי ינסה להתחמק ככל שביכולתו, ובכל דרך שהיא, שהוא עצמו לא יקנה לו זאת. אמנם במצב שאין דרך אחרת, אפשר שיש להקל, ואין בזה משום "לפני עוור לא תתן מכשול", כי בין כה יכול לקנות זאת ואף יקנה זאת. וגם אין בזה משום "מסייע לדבר עבירה", מאחר והוא בגדר 'מומר' לגבי פרט זה. (אך כמובן ישתדל להשפיע עליו בדרכי נועם ודרכי שלום, להימנע מכך). אולם יש לדעת שאין זה היתר ברור כל כך בפוסקים (ובפרט כאשר מדובר באיסורי תורה), וראוי להחמיר מכל מקום להימנע מכך בכל דרך אפשרית, (כמו לומר לו שלא מצא בחנות, וכיוצ"ב).

מקורות

שו"ת מהרש"ם חלק ו סימן יא: מה ששאל בדבר המנהג בבתי משקאות שנותנים לאכול ולשתות לכל הבאים במחיר אשר יושת, ורבים המתפרצים מן הישראלים האוכלים לחם בלא נט"י ובלא המוציא, אם יש בזה איסור משום לפ"ע. יעויין בשו"ת תורת חסד חאו"ח סי' ה' שנשאל ג"כ בזה והאריך וביאר כל פרטי דין זה. וגם הוא הסכים להלכה דבמוכר לו ויוכל לקנות במק"א ליכא איסורא כלל, ועיין בשו"ת מהרי"א אסאד חאו"ח סי' ד' ג"כ בזה באורך

והנה בד"ז כבר האריך בתשו' חו"י סי' קפ"ה בדין מכירת איסור למומרת, ובתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' קמ"ז וסי' קע"ז, ונודע דברי המג"א ופמ"ג סי' קס"ג אם בדרבנן איכא משום מסייע, ודעת פמ"ג להקל, ואף שהמג"א רמז לתוס' גיטין ס"א, וע"ז נ"ה, ומשם יש להוכיח להיפוך, מ"מ י"ל למאי דאי' בברכות נ"ב דנט"י אין לו עיקר מה"ת, א"כ י"ל דבכה"ג יש להקל טפי, ולפימ"ש בתשו' הרא"ס מרגלית סי' נ"ג דאיסור מכירה הוא רק במקום דאיכא משום לפ"ע, אבל היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא, אלא דאיכא משום דמסייע לידי עוברי עבירה, אם כן דוקא במסייע בגופו או בממונו דרך שאלה, אבל במוכרו לו לא מיקרי מסייע, שהרי הוא קיבל דמים ומוכרו לגמרי וברשותו דלוקח קאי עי' שם, (ועי' תשו' ב"ש חאו"ח סי' ל"ח והג"ה שם) א"כ בנ"ד שיש לו לקנות במק"א וליכא רק משום מסייע, י"ל דבדרך מכירה שרי, וכה ראיתי גם בשו"ת בי"צ מהרב הגאבד"ק פרעמישלא וכעת בלבוב חאו"ח סי' כ"ט שהאריך בזה, וכל מ"ש שם מתוס' גיטין ותוס' ע"ז רמז המג"א בעצמו, ועי' בפיה"מ להר"מ פ"ו דתרומות מ"ג שכתב דמסייע לידי עוברי עבירה עובר משום אל תשת ידך עם רשע, וזהו דבר חדש שלא נזכר במחברים.

שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן סז: חנות הלבשה שמוכרים שם שמלות וחולצות לנשים, האם מותר להם למכור גם שמלות בלי שרוולים, מכיון שאם לא יקנו מהם שמלות כאלה, יוכלו לקנותן בחנות הלבשה אחרת, או שמא יש בזה איסור משום ולפני עור לא תתן מכשול?

מצינו להכנסת הגדולה יורה דעה (סימן קנ"ט הגהת הטור אות י"ג) שכתב, שאף על פי שהלוה ברבית מישראל עובר משום לפני עור לא תתן מכשול, שמכשיל את המלוה לעבור על איסור רבית, מכל מקום אם המלוה יכול למצוא ישראל אחר להלוותם לו ברבית, ודאי שבזה אין הלוה עובר על לפני עור, כיון שגם אם לא היה הוא לוה ממנו ברבית, היה מלוה מעותיו לישראל אחר ברבית, והרי זה דומה למה שאמרו במסכת עבודה זרה (ו ע"ב) שאין איסור לפני עור לא תתן מכשול נוהג אלא בדקאי בתרי עברי דנהרא, כלומר שאין כל אפשרות לאדם לעבור העבירה אלא על ידי ישראל זה שמכשילו בכך, אבל אם העובר יכול לעשות זאת בלעדיו, כגון המושיט כוס יין לנזיר, באופן שהנזיר יכול ליטלו מעצמו, אין המכשיל עובר על לפני עור לא תתן מכשול ע"כ. וכן כתב עוד הכנסת הגדולה בחשן משפט (סימן ל"ד הגהות הטור אות ל"ו), בשם הגאון מהר"א ששון בכתיבת – יד. וכן כתב הפני משה חלק ב' (סימן ק"ה) ע"ש. ולפי זה אם יש בעיר עוד חנויות הלבשה, שמוכרות בגדי פריצות כאלה, אין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול. אולם המשנה למלך (בפרק ד' מהלכות מלוה ולוה הלכה ב'), דחה דברי הפני משה הנ"ל, והעלה שגם באופן שהמלוה היה מוצא להלוות מעותיו ברבית לאיש אחר, הלוה עובר משום לפני עור, שדוקא המושיט כוס יין לנזיר והנזיר יכול ליטלו מעצמו, שאז לא היה נעשה איסור של לפני עור כלל, לכן אפילו אם הושיטו לו אינו עובר על לפני עור, אבל רבית שאם לא היה זה לוה ממנו, היה לוה אחר עובר על לפני עור, בשביל זה לא נפטר הלוה הזה מאיסור לפני עור. ודייק כן ממה שכתבו התוספות בחגיגה (יג ע"א) בד"ה אין מוסרים דברי תורה לגוי, שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי. קשה לרבינו אלחנן, והרי בלאו הכי יש לאסור, דקיימא לן בסנהדרין (נט ע"א) גוי העוסק בתורה חייב מיתה, והמלמדו עובר על לפני עור לא תתן מכשול. ויש לומר שאפילו כשיש גוי אחר שרוצה ללמדו, שאין בזה משום לפני עור, דלא קאי בתרי עברי דנהרא, אפילו הכי כאן אסור, משום לא עשה כן לכל גוי ע"ש. וממה שדייקו לומר שיש גוי אחר שרוצה ללמדו, משמע שאם יש ישראל אחר שרוצה ללמדו, עדיין לא ניצול מאיסור לפני עור עכת"ד. וכן כתב בספר בני חיי (חשן משפט סימן ל"ד הגהות בית יוסף אות ז'). וכן הסכים מרן החיד"א בברכי יוסף חשן משפט (סימן ט' סק"ג). ובספרו יעיר אזן (מערכת ל' אות י"ג), והביא כמה גדולים שהסכימו לדברי המשנה למלך הנ"ל ע"ש. וכן כתב המנחת חינוך (סימן רל"ב אות ג'). וכן כתב בספר לב שומע (מערכת ל' אות מ"ג). וראה עוד בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן ל"ב). ובשו"ת תורת חסד מלובלין (חלק אורח חיים סימן ה' אות ז'). ובשו"ת יד אלעזר הורוויץ (סימן ח' וט'). ובשדי חמד (מערכת ו' כלל כ"ו אות ט'). ע"ש +ולכאורה לפי מה שכתב החתן סופר (שער המקנה וקנין דף קע"ו ע"ב) דהיינו טעמא משום דמוקמינן לישראל האחר בחזקת כשרות שלא יעבור על לפני עור. משום הכי אין הלוה הזה יכול להפקיע עצמו מאיסור לפני עור בטענה שאם לא ילוה הוא ממנו, ילוה ישראל אחר ממנו, ויעבור על לפני עור, דהא מוקמינן ליה בחזקת כשרות שלא יעבור אלפני עור ע"ש. וכן כתב בספר פי שנים יורה דעה (סימן ק"ס דף ע"ז עב) בד"ה ומעתה ע"ש. ולפי זה אם חנות ההלבשה האחרת המוכרת גם כן בגדי פריצות מוחזקת היא בכך לא שייך האי טעמא והוי כלא קאי בתרי עברי דנהרא, כיון שיכולים לקנות בגד כזה מחנות אחרת. [וכן צידד בזה בספר פרשת הכסף (בפרק ט' מהלכות עבודה זרה, דף פ"ט ע"ד). והובא בדרכי תשובה (סימן קנ"א ס"ק ט"ו) ע"ש]. אולם המעיין במשנה למלך שם עיניו תחזינה מישרים שכתב שני טעמים לאסור, האחד, כיון שגם הלוה האחר יעבור על לפני עור, אין איסור לפני עור נפקע מהלוה הזה. ועוד, שאולי הלוה האחר היה חוזר בו, ולא ילוה באיסור רבית, ונמצא שהלוה הזה הוא שהכשיל את המלוה ע"ש. ולפי הטעם הראשון יש לאסור בכל אופן. ולא אכחד כי לכאורה מדברי התוספות קידושין (נו ע"א) ד"ה אבל, מוכח שאפילו אם יכול ליקח מישראל אחר עובר על לפני עור, וכדברי הפני משה. ויש לדחות. ושוב ראיתי שכבר העיר בזה בספר בני חיי חשן משפט (סימן ל"ד) בשם מהר"ח אלפנדארי וע"ש. וכן העיר לנכון הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן ל"א). ועיין עוד בערך השלחן חשן משפט (סימן ל"ד ס"ק י"ב) ע"ש. וראה עוד בזה בשו"ת כתב סופר (חלק יורה דעה סימן פ"ג) שהעלה שהעיקר כדברי הפני משה. וכ"כ המחנה חיים (א"ח ח"ב סי' י"ח), והובא בשו"ת דבר יהושע ח"ב (יו"ד סי' כ') ע"ש. אכן בלאו הכי הרי גם לסברת הכנסת הגדולה והפני משה יש על כל פנים איסור מדרבנן, כמו בדלא קאי בתרי עברי דנהרא, שאסור משום מסייע ידי עוברי עבירה, וכמו שכתבו התוספות והרא"ש והר"ן בשבת (ג' ע"א). וכן כתבו הברכי יוסף חשן משפט (סימן ט'), והערך השלחן חשן משפט (סימן ל"ד ס"ק י"ב) הנ"ל. וע' בשו"ת מנחת שמואל (ס"ס =סוף סימן= כ"ד) ודו"ק.+

אלא שהיה מקום לדון כשנמצאת בעיר חנות אחרת של גוי שנמכרים שם בגדי פריצות כיוצא באלה, שאז בודאי אין איסור לפני עור נוהג, כיון שהקונות החפצות בבגדים כאלה יכולות להשיג מבוקשן מהחנות של הגוי, וזה נחשב כדין לא קאי בתרי עברי דנהרא, כמו שמתבאר בתוספות (קידושין נ"ו ע"א). וכן פסק הרמ"א ביורה דעה (סימן קנ"א סוף סעיף א') +אמנם בשו"ת אמונת שמואל (סימן י"ד) כתב, שאין היתר הרמ"א (ביכול לקנות אצל אחר) ברור אצלו, שבגמרא (עבודה זרה ו ע"א) אמרו נפקא מינה היכא שיש לגוי בהמה אחרת, ולא אמרו נפקא מינה היכא שיכול לקנות בהמה אחרת וכו'. והובא בפתחי תשובה (סימן קנ"א סק"ב). ולכאורה דבריו תמוהים, שהרי מדברי התוספות (קידושין נ"ו ע"א) בד"ה אבל, מבואר שאם יכול לקנות אצל אחר, נחשב לא קאי בתרי עברי דנהרא, שהקשו על פירוש רש"י, דמאי לפני עור איכא הכא, הלא אם לא יקח ממנו יקח מאדם אחר, ולא שייך לפני עור אלא דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא, כדאמרינן בעבודה זרה (ו' ע"ב). וכן מוכח גם בתוספות חגיגה (י"ג ע"א) הנ"ל. וכבר השיג עליו בזה בשו"ת בית יצחק (חלק אורח חיים סימן כ"ט אות ד'). אולם בספר המקנה קידושין שם, כתב דרש"י סבירא ליה שדוקא אם יוכל ליטול הדבר מעצמו, חשיב לא קאי בתרי עברי דנהרא, מה שאין כן כשיצטרך לקנות ממקום אחר וכו' ע"ש. וכן העירו בזה בשו"ת בית שלמה (חלק אורח חיים סימן ל"ח). ובשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק יורה דעה סימן קע"ז) בד"ה הנה כבר והלאה ע"ש. ועיין עוד בשו"ת תורת חסד מלובלין (חלק אורח חיים סימן ה' אות ה'), ובשו"ת חבלים בנעימים חלק א' (דף מ"ו ע"ד והלאה) ואכמ"ל.+ אולם באמת שגם בזה יש על כל פנים איסור מדרבנן, שהוא מסייע בידי עוברי עבירה, וכמו שמבואר בתוספות שבת (ג' ע"א), שגם באופן דלא קאי בתרי עברי דנהרא, שאין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול, איסורא מדרבנן מיהא איכא ע"ש. וכן כתבו הרא"ש והר"ן שם. וכן כתב בשו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן קל"ג). ואמנם מדברי הרמב"ן שהובא בהר"ן (עבודה זרה סוף פרק ראשון), מתבאר שאם לא קאי בתרי עברי דנהרא אפילו איסור מדרבנן ליכא. וכן דעת הסמ"ג (לאוין קס"ח). ורבינו ירוחם (נתיב י"ד ריש חלק ז'). וכן נראה לכאורה מדברי התוספות (קידושין נ"ו ע"א). וכן דעת הרדב"ז בתשובה חלק ג' (סימן תקל"ה). וכמו שהעיר בכל זה הגאון רבי יצחק טאייב בערך השלחן יורה דעה (סימן קנ"א סק"ה). מכל מקום דעת רוב האחרונים להחמיר בזה מדרבנן. וראה בשדי חמד (מערכת ו' כלל כ"ו אות ג') +והנה אם נאמר שאשה שהולכת ברשות הרבים בבגדים בלי שרוולים וכיוצא, אינה עוברת על איסור תורה, אלא היא עוברת על דת יהודית, ואיסורה רק מדרבנן, וכמו שמשמע מלשון הרמב"ם (פרק כ"ד מהלכות אישות הלכה י"ב), העוברת על דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל כגון שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם. וכן הוא לשון מרן השלחן ערוך באבן העזר (סימן קט"ו ד'). (ומוכח בגמרא כתובות ע"ב סע"א, שהעוברת על דת יהודית, היינו איסור מדרבנן בלבד). אם כן היה מקום לדון לפי מה שכתב בשו"ת בית יהודה עייאש חלק א' (חלק יורה דעה סימן טו"ב), שדוקא כשעיקר האיסור מן התורה, אסרו חכמים משום לפני עור אף בדלא קאי בתרי עברי דנהרא, אבל באיסור דרבנן לא אסרו חכמים ע"ש. וכן כתב הרדב"ז (בלשונות הרמב"ם סימן רט"ו). וע"ע =ועוד עיין= בשו"ת דברי מלכיאל ח"א (סימן ק"ג אות ד'). ולכאורה כן מוכח קצת ממה שכתב הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה (ו' ע"ב), שאפילו כשיכול ליטלו מעצמו, כל שאנו גורמים לו לעשות איסור, יש בזה איסור מדרבנן, משום מסייע בידי עוברי עבירה. כדמוכח מהא דקיימא לן (גיטין ס"ב ע"א) שאין מחזיקין ידי ישראל בשביעית, שהרי אנו חייבים למחות בידו, שכל ישראל ערבים זה לזה, וכל שכן שאסור להם לגרום לאחר לעשות איסור ע"ש. ולפי מה שכתב בשו"ת זרע אברהם (חלק אורח חיים סימן י"ב) שבמצות דרבנן אין דין ערבות, וכן הובא בברכי יוסף אורח חיים (סימן קכ"ד סק"ג). וכן כתב הציון לנפש חיה (בברכות מ"ח ע"א), לפי זה באיסור דרבנן אם יכול ליטלו מעצמו אין איסור להושיט לו. וכן הוכיח במישור בשו"ת תורת חסד (חלק אורח חיים סימן ה' אות ז' ואות ט'). ע"ש. (ועיין בספר ערך השלחן חשן משפט סימן ל"ד ס"ק י"ב). אולם האמת תורה דרכה שההולכת ברשות הרבים בבגדי פריצות ממש, עוברת על איסור מן התורה, שהרי אפילו היוצאת לרשות הרבים וראשה פרוע, היא עוברת על איסור תורה, כמבואר בכתובות (ע"ב סע"א) דפריך דאורייתא היא, דכתיב ופרע הכהן את ראש האשה וכו'. ואף על פי שלגבי נשים פנויות אין איסור כלל ללכת בפרוע ראש. כל שכן לצאת לרשות הרבים בגילוי זרועות, שלא חילקו בזה בין נשואות לפנויות, שבודאי יש בזה איסור מן התורה. ועוד שמכשילות את האנשים בהסתכלות ובהרהורים רעים, שלדעת רבינו יונה יש בזה איסור מן התורה. ועוד שדרשו חז"ל בעבודה זרה (כ' ע"ב), ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. וכתבו התוספות, דהאי קרא דרשא גמורה היא ולא אסמכתא, כדמוכח בכתובות (מ"ו ע"א) ע"ש. ומכיון שהיא עוברת מן התורה על לפני עור לא תתן מכשול, גם המוכר לה עובר על לפני עור, דאלפני דלפני כהאי גוונא מפקדינן, שאנו מוזהרים שלא יבוא שום ישראל לידי תקלה על ידינו. כמבואר בתוספות (עבודה זרה ט"ו ע"ב) ד"ה לעובד כוכבים מזבין וכו'. [ושוב ראיתי כן בשו"ת שבט הלוי (חלק יורה דעה סימן ס"ב) דפשיטא ליה דבכהאי גוונא הוי איסור מן התורה, ואיכא משום לפני עור לא תתן מכשול ע"ש. ובלאו הכי מצאתי בספר לב שומע (מערכת ל' אות ט"ל) שחולק על האחרונים הנ"ל, וסובר שאף באיסור דרבנן ולא קאי בתרי עברי דנהרא, איסורא דרבנן מיהא איכא ע"ש. וכן כתב הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן ל"א), וראה עוד בספר מנחת פתים יורה דעה (סימן קנ"א). ובשו"ת מנחת שמואל (סי' כ"ד אות ה'). ע"ש]. אולם עדיין יש מקום לצדד היתר בנ"ד כשיש בעיר עוד חנות של גוי שמוכרת בגדי פריצות, לפי מה שכתב בשו"ת בית יצחק (חלק אורח חיים סימן כ"ט אות ד'), שלדברי הש"ך והדגול מרבבה יורה דעה (סימן קנ"א), שבישראל מומר כשהוא מזיד ויכול לקנות ממקום אחר, אפילו איסור מדרבנן ליכא, היינו אפילו כשהוא מומר לאותו דבר בלבד, ואין צריך שיהיה מומר לכל התורה, ולכן אם עושה הדבר במזיד רשאי למכור לו ע"ש. ובשו"ת מחנה חיים חלק א' (סימן מ"ה) הסכים לדברי הש"ך בתנאי שאין ביד בית דין למחות ולהפריש עושי רשעה (כמו בדורות שלנו בעוה"ר =בעוונותינו הרבים=) ע"ש. וכן כתב הטורי אבן באבני מילואים (חגיגה י"ג ע"א), ובשו"ת קרן לדוד (סוף סימן קמ"ז) ע"ש. ועיין בשו"ת ברית יעקב (חלק יורה דעה סימן מ"ז), ובשו"ת דברי מלכיאל ח"א (סימן ק"ג אות ה'), ובספר מנחת פתים יורה דעה (סימן קנ"א) וצ"ע. ובשו"ת הגאון רבי אלכסנדר סנדר מרגליות (סימן נ"ג) הביא דברי הש"ך וכתב, שלא נתחוורו לו דבריו בזה, שמכיון שישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, אף על פי שאין בידינו להפרישו, מכל מקום אין לנו לסייע ידי עוברי עבירה, אפילו הוא יכול ליטלו מעצמו. ומכל מקום נראה שהדבר ברור דלא מקרי מסייע ידי עוברי עבירה אלא כשמסייעו בגופו או בממון שלו דרך שאלה, אבל במוכרו לגמרי לא מקרי מסייע, שהרי קיבל דמים ומכרו לגמרי, וברשותו דלוקח קאי ע"ש. ובשו"ת בית שלמה (חלק אורח חיים סימן ל"ח), בהערה, קילסו, שדבריו קלורין לעין, ושפתים ישק משיב דברים נכוחים ע"ש. ולכאורה מדברי התוספות (גיטין ס"א ע"א) לא משמע כן, ומכל מקום חזי לאצטרופי האי סברא, בצירוף דברי הש"ך וסיעתו, למכור לאשה שידוע שדרכה ללכת ברחוב בבגדי פריצות, ואין בידינו להפרישה, אם יש עוד חנות של גוי המוכרת בגדי פריצות כאלה. והנה אף שגם בחידושי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן (גיטין ס"א ע"א) מחלקים בסברא הנ"ל בין שאלה למכירה, מכל מקום לא התירו במכירה אלא כשיש מקום לתלות בהיתר, ולקמן הסתמכנו על דברי הראשונים הנ"ל כשאפשר לתלות בהיתר. אבל כשאין לתלות בהיתר קשה לסמוך על סברא הנ"ל בלבד, אף על פי שיש חנות של גוי שמוכרת שמלות כאלה, ואין האיסור אלא מדרבנן משום מסייע ידי עוברי עבירה. אלא אם כן נצרף בזה דעת הש"ך וסיעתו הנ"ל שאם דרכה של האשה לצאת בבגדי פריצות ומוחזקת היא בכך יש להקל וצ"ע.