נושא: שבת

ריצה בשבת

האם יש איסור לרוץ בשבת. והאם ישנם אופנים שמותר הדבר?

אסור לרוץ בשבת לדבר הרשות. אמנם לדבר מצוה, או אם יש לו צער קצת (מפני הגשמים וכדו'), או שמתענג בריצתו (כגון בחורים בעלי מרץ), או שרץ לראות דבר שמתענג בו – מותר.

מקורות

כתב בשולחן ערוך אדה"ז אורח חיים (סימן שא סעיף א): אם תשיב משבת רגלך וכו' וכבדתו מעשות דרכיך וגו' שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול, לפיכך אסור לרוץ בשבת, או לקפץ דהיינו לעקור שתי רגליו בבת אחת, או לדלג דהיינו לעקור רגלו השניה קודם שיניח הראשונה, או לפסוע פסיעה גסה, דהיינו כל שיש בה יותר מאמה מראש גודל רגל זו עד ראש גודל רגל השניה, אם אפשר לו בפחות, דהיינו שאין שם רפש וטיט או אמת המים כמו שיתבאר, ואף בחול אין לפסוע פסיעה גסה מפני שנוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם.


וממשיך בסעיף ב: במה דברים אמורים בהולך לדבר הרשות אבל אם (חסר).


ובקצות השולחן (סימן קא ס"ב) כתב: לפיכך אין לרוץ בשבת אלא לדבר מצוה, כגון לביהכ"נ או כיוצא בו, או לראות דבר שמתענג בו.


ומקורו ממש"כ רבינו בסימן צ סעיף יג וז"ל: מצוה לרוץ לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה שנאמר נרדפה לדעת את ה' וגו', ומכל מקום אין לו לרוץ אלא עד פתח בית הכנסת, אבל בבית הכנסת עצמה ילך באימה וביראה, ואפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה וגם בחול נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו, אעפ"כ ירוץ לכל דבר מצוה.


וכן ממש"כ בקונטרס אחרון שם סק"א: ..פשיטא שאם יש לפניו מעט רפש וטיט ויש לו צער קצת לטנף רגלו שרשאי לפוסעו בפסיעה גסה שלא להרבות בהילוך, דאין סברא כלל לומר שאסור לו להרבות בהילוך גם כן, אלא חייב לילך באמצע רפש לקצר דרכו. ועוד שהתירו לקפוץ לבחורים המתענגים שאין זה שוה לכל נפש, כל שכן צער רפש וטיט שהוא שוה לכל נפש..


ובקצות השולחן (שם סק"ה) הוסיף: וכן אם הולך ברחוב וירא מפני כלבים נובחים פן ינשכוהו, או שגשם שוטף או שהרוח סוער, מותר ג"כ לרוץ בכדי שיבוא מהר לבית.. ולדידן מילתא דפשיטא היא, דגריעי הרבה ממעט רפש וטיט ויש לו צער קצת, וכש"כ וק"ו הוא דשרי.