ראש השנה כלידה

בתלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, מובא: "אמר להן הקב"ה. מכיון שנכנסתם לדין לפניי בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם ברייה חדשה".

וכך כתב בשבולי הלקט:

"פשרון היום הרת יש מפרשין [כן הוא בסידור רש"י ומחזור ויטרי] אותו על לשון המקרא ורחמה הרת עולם, הרחם שלה יהיה הרת עולם, כלומר אשה שהריונה שוהה בגופה עולמים, והיום הזה היה הריונו של עולם, והיום הרת הארץ כל תולדותיה, שהרי בתשרי נברא העולם כדאמרינן התם "כמאן מצלינן האידנא, זה היום תחלת מעשיך? כרבי אליעזר". 

ויש מפרשין היום הרת עולם הוא דין ומשפט העולם, וראיה שלהם שכל מקום שנאמר במשלי ריב או או מדון או מצה, מתרגמינן אותו הרת, הא למדת שהוא לשון דין".

האבודרהם  מזכיר  כי ראש השנה הוא בבחינת לידה, שהוא זמן דין: וכך כותב: בכ"ה באלול נברא העולם. ביום שישי שהוא ראש השנה נברא אדם הראשון נמצא שהיום נגמר הריונו של עולם ולכך כל העולם נדון ביום זה".

ולפי דבריו משמע, שגם לפני ראש השנה נקרא – הריון, ובר"ה נגמר הריונו של עולם.

גם במאמרי החסידות מופיעה בכמה מקומות ההשוואה בין "היום הרת עולם" להריון ולידה. ושם מוסבר, שכמו שבזמן הריון יודעים שיש ולד אבל הוא מכוסה, כך בראש השנה נמשך שפע רב, אך הוא מכוסה, וגילויו תלוי בעבודת האדם.

ועוד מבואר, כי למרות שראש השנה הוא לידת האדם, כיון שעלה במחשבה לבראותו לפני זה, ומבואר במדרש שנתייעץ הקב"ה עם מלאכי השרת כביכול, שייך בזה גם כינוי של הריון.

וזה שנקרא "היום הרת עולם", אף שמדובר על לידת האדם, כי האדם הוא עולם קטן.