כדי להבין כל זה, צריכים אנו להקדים ולהרחיב במה שמובא בשולחן ערוך ובנושאי כליו על נושא זו, ולאחרי העיון בדברים, נוכל להעלות את הדין להלכה למעשה, בעזרת ה' יתברך.
וראשית כל, יש לנו להביא את מה שמבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שז סעיף יז, ששם כותב – אסור ללמוד בשבת ויו"ט, זולת בד"ת; ואפילו בספרי חכמות אסור; ויש מי שמתיר, וע"פ סברתו מותר להביט באצטרלו"ב בשבת, (ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי' ש"ח).
ומרחיב בסברתו של יש מי שמתיר בשולחן ערוך, בספר עטרת זקנים, ומביא שוכן מותר לפי סברתו לעיין בספרי רפואות וללמוד בהם משום חכמה, ולא דמי לשטרי הדיוטות.
ומרחיב בפרטי הדין בס' עולת שבת על השולחן ערוך, שבתחילה מצטט את מה שכתבו שאסור ללמוד בשבת וכו'. כן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה פרק השואל, וטעמו משום גזירה דלמא יקרא שטרי הדיוטות.
ואיסור זה הוא אפילו בספרי (רפואות) [חכמות] וכו'. פירוש מה שאינו נוגע לפירוש תורתנו, אבל ספרים שלנו הם בכלל פירושי התורה ומותר אליבא דכולי עלמא.
והדעה של יש מי שמתיר, היא בעצם דעתו שלהרשב"א ז"ל [ח"ז סי' רפח]. וזה לשון האגור [סי' תקח], הרמב"ן והרשב"א התירו לקרות בשבת בספרי רפואות מפני שחכמה היא, ולא דמי לשטרי הדיוטות.
ועל פי סברתו – מותר להביט באשטורל"ב דכלי הוא וכלי מותר לצורך גופו אפילו שמלאכתו אסור, וכל שכן שאינו אלא כאחד מספרי החכמה, דמה הפרש יש בין כתוב רשום בלוח נחושת בעט ברזל לכתוב בספר, ואי משום גזירת סילוק הלוחות וחזרתן מאן לימא לן שיהא אסור, דמאי שנא ממטה גלגלניתא דשרי רב הונא ורבה בריה ברפוי דקיימא לן [שבת מז ע"ב] כרבן שמעון בן גמליאל דאם היה רפוי מותר, ואי משום דמחזי כבונה הא קיימא לן (כרשב"ג) [כבית הלל ביצה כב ע"א] דאמר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים עכ"ל.
ומבאר את דין זה בפרטות גם כן, בערוך השולחן, שמרחיב בדברים וכותב – עוד כתבו בסעיף י"ז אסור ללמוד בשבת ויו"ט זולת בדברי תורה ואפילו בספרי חכמות אסור ויש מי שמתיר וע"פ סברתו מותר להביט באיצטרלו"ב בשבת והוא כלי של חוזי כוכבים ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי' ש"ח עכ"ל כלומר דלהאוסרים ללמוד בזה ממילא דהוי מוקצה כיון שאינה ראויה בשבת לכלום אבל להמתירין מותר לטלטלה דאינה מוקצה.
והאוסר הוא הרמב"ם בפי' המשניות [פכ"ג] שכתב וז"ל שאסור ללמוד בשבת וביו"ט זולת בספרי הנבואות ופירושיהן ואפילו היה אותו ספר בחכמה מן החכמות עכ"ל דכיון דהשבת קדש אין לנו לעסוק רק בדברים שבקדושה וכן משמע בירושלמי [פט"ו ה"ג] שאומר שם לא ניתנו שבתות וי"ט אלא לאכילה ושתייה לא ניתנו שבתות וי"ט אלא לעסוק בהן בד"ת כתוב אחד אומר שבת הוא לד' [ויקרא כג, ג] וכתוב אחד אומר עצרת לד' אלקיך [דברים טז, ח] הא כיצד תן חלק לתלמוד תורה ותן חלק לאכילה ושתייה עכ"ל
ומשמע להדיא דלא לשארי דברים והמתירים הם הרמב"ן והרשב"א [ב"י] וראיה לזה שהרי לא גזרו אלא על שטרי הדיוטות ואי ס"ד דגם חכמות אסור ללמוד מאי איריא שטרי הדיוטות אמנם באמת אין כאן מחלוקת ושני הדיעות אמת דודאי מעיקר הדין א"א לאסור האמנם ממדת חסידות שכל אדם ראוי לנהוג כן כדי לכבד יום הקדוש הזה מצוה נכונה שלבד דברי תורה לא ישמע על פיו ביום השבת [ולשאול מן השד משום רפואה כל מה שמותר בחול מותר בשבת כמ"ש ביו"ד סי' קע"ט ועמ"ש שם ועמג"א סקכ"ו וכן כל מיני לחשים של רפואה מותר בשבת ואסור לדבר בשבת דברים של צער].
ואנו אין לנו אלא המובא בשולחן ערוך הרב, שמביא את הדעות וכותב כך – יש אומרים שאסור ללמוד בשבת וביו"ט רק בדברי תורה ויראת שמים ואפילו בספרי חכמות אסור שכל ספר שאין בו סרך קדושה יש לגזור משום שטרי הדיוטות ולפי זה אפילו לטלטלם אסור ויש מתירים בכל ספרי חכמות וספרי רפואות מפני שדבר חכמה אינו מתחלף בשטרי הדיוטות ואין לגזור על זה בשביל זה וכן נוהגין להקל ולפי סברא זו מותר להביט בשבת בכלי של החוזים בכוכבים (שקורין אצטרלו"ב) ולהפכו ולטלטלו כמו שמותר לטלטל ספרי החכמה לפי סברא זו דמה הפרש בין כתוב ורשום בעט ברזל בלוחות נחושת לכתוב בספר ואין לאסור משום שמא יסלק הלוחות ויחזירן והרי זה כבונה כלי דכיון שדרך לוחות אלו להיות רפויין אין בהן משום בונה כמ"ש בסי' שי"ג.
ומכל זה יוצא לנו לעניין הלכה למעשה, שספרי חכמות המביאות לאדם ידע תוכני בחכמות העולם, מותר לקרוא בהם בשבת מעיקר הדין כאשר מתכוין לתועלת שתצא לו מכך. וירא שמים יחמיר לעצמו.
