קריאת ההפטרה במקום העולה ל'מפטיר'

בשו"ע הרב סימן רפד סעיף ד: קטן יכול להפטיר. הגה: ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה יכול אחר לאומרה, אבל לכתחלה אסור לעשות כן.

ובמשנה ברורה סימן רפד ס"ק ח: אבל לכתחלה וכו' – היינו שאין קורין למפטיר מי שלא ידע אח"כ לקרות ההפטרה ג"כ. ובזמנינו שהמנהג בכמה מקומות לכתוב נביאים על קלף ובגלילה כס"ת וא"כ הקורא בנביא הוא מוציא כל הצבור כקריאת ס"ת ולכן אפילו לכתחלה מותר לקרות למפטיר אפילו מי שאינו יודע לקרות בנביא בעצמו דהוא יאמר כל הברכות והש"ץ יקרא ההפטרה כמו שקורא בס"ת.

ובשו"ע הרב שם ד: שההפטרה לא נתקנה כלל שיקראוה בספר כשר כמו שתיקנו בקריאת התורה לקרות בספר תורה כשר אלא שאסור לקרותה על פה..

ובסעיף ט: אם קראו קטן למפטיר וקרא בתורה, ונמצא שאינו יודע לומר ההפטרה וכן אם אירע כן בגדול, יכול אחר לאמרה … ויש חולקין על זה. לפיכך לכתחלה אסור לעשות כן לקרות למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה בעצמו, ואם קראו אותו, יעלה ויקרא בתורה, ויקרא אחר ההפטרה כסברא הראשונה.

[וצ"ע ע"פ המבואר בהלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף ג: סומא אינו קורא, לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב, (ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא, כמו שאנו מקרין בתורה לע"ה).

ובמשנה ברורה ס"ק יב: דעכשיו קורא סומא – וטעמו דכיון שאנו נוהגין שהש"ץ קורא, והוא קורא מתוך הכתב, שוב לא קפדינן על העולה דשומע כעונה.

ובס"ק יג: כמו שאנו וכו' – ר"ל שאנו נוהגין להקל אפילו אם אינו יכול לקרות עם הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב וע"כ מטעם הנ"ל (דשומע כעונה) וה"ה בסומא. ולדינא כבר כתבו האחרונים דנהגו להקל כמהרי"ל.

ולפי"ז גם בנידון דידן, יכול לומר הברכות ויקרא אחר וישמע ממנו. אך אין הלכות אלו בשו"ע הרב.

וכן פסק למעשה בשו"ת שו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן כב וז"ל: ונראה עוד דאף אם לא היו נוהגין כן מקודם, אפ"ל אם רואין כן טובת הצבור יכולין להנהיג כן לכתחילה, דהרי מעיקר הדין, כתב בשער אפרים שהובא בביאור הלכה שם (סי' רפ"ד), דמי שעלה למפטיר הוא בלבד יאמר ההפטורה, והצבור יאמרו ג"כ אחריו בלחש, וכ"כ ג"כ החת"ס שם, דכהיום הזה דאומרים ההפטורה מחומשים יש להצבור לומר ג"כ בלחש עם העולה האומר בקו"ר, וזה דלא כמשמעות בש"ע ופוסקים הטו"ז והמג"א עיין שם, אלא במה שבמדינתנו נהגו שהכל אומרים בקו"ר, כתב בשער אפרים שם, דהוי מחסרון ידיעה, והחת"ס מיישב המנהג, וכתב בזה"ל וטוב יותר שלא לשנות מנהגם שלא לבייש מי שאינו בקי בקריאת הנגינה אף על פי שהספר מנוקד לפניו, ויעי' מש"כ הרא"ש ר"פ הקורא עומד והביאו הב"י (סי' קמ"א), והאמת כי מורי הגאון ז"ל הנהיג בביהמ"ד שלו שלא לומר ההפטורה עמו, כי הי' עולה למפטיר לעולם, ולא זכיתי לשאול את פיו הקדוש בכל מה שכתבתי וכו' עכ"ל, והנה במה שמנהגו הי' שלא לומר ההפטורה רק הוא, נופל הטעם שלא לבייש את שאינו בקי, אבל מה שהנהיג שלא לומר ההפטורה עמו אפילו בלחש, בזה טעמא בעי, לפמ"ש החת"ס קודם דבאמירת הפטורה בחומש אינם מוצאים השומעים כנ"ל.

והנה הרא"ש שם מיירי לענין קריאת התורה, וכתב בזה"ל ומה שנהגו האידנא שש"צ קורא היינו שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות כדתנן גבי ביכורים וכו' אלא נראה הטעם לפי שאין הכל בקיאין בטעמי הקריאה ואין הצבור יוצאין בקריאתו וכו' עכ"ל, ומה דאתאן מיני' דס"ל דנגינה טעמי הקריאה הוי עיכוב לצאת בקריאה, ואין כל אדם בקי בזה, ונראה לכאורה דלמד מזה החת"ס דהה"ד בהפטורה, אבל בפשטות נראה דכוונתו לומר דשייך בזה משום בושה אם אומר בקו"ר ואינו יודע לקרות עם טעמי'.

והשתא אם מטעם הנ"ל שלא לבייש, מהני אף שלא לשמוע כלל מהקורא קריאת ההפטורה (אשר בשער אפרים כתב דהוי מחסרון ידיעה וכו' כנזכר בדבריו), מכש"כ דשייך האי טעמא היכא דהצבור שומעין להקורא ההפטורה אף אם לא הי' העולה, דכל הענין של לכתחילה שמשמע מהפוסקים ששייך אף היכא דהעולה מברך הברכות לא נודע לנו טעמו כנ"ל (ואי דהצבור אין אומרים בלחש עם הקורא, הרי אם נחוש לזה, צריכין ג"כ לאמור בלחש אף אם העולה קורא ההפטורה בקו"ר כנ"ל), בודאי יש להקל, דשייך משום שלא לבייש כנ"ל, דלומר שלא יעלה בשום פעם למפטיר אף היכא דהוא חיוב לעלות כפי המבואר בפוסקים והנהוג הוי בודאי בושה גדולה, וגורם למחלוקת בין המתפללים, ובפרט כהיום הזה שרק מועטים המה הקהלות הנוהגים כמנהג בני אשכנז בקריאת ההפטורה בקו"ר והעם יוצאין ממנו כנלענ"ד.

ועכ"פ גם לשיטת רבינו ברפ"ד אפשר יש להקל באבל תוך שנתו לנוהגין שעולה למפטיר, שאפשר נחשב כדיעבד מלכתחילה, מאחר ויתבייש אם לא יעשה הנוהג המקובל ויצטער ביותר, שיחשב לו שאינו מכבד ההורים כראוי, ועכ"פ שאינו מתקנם ומועיל להם כראוי].