קפה עם חלב סויה, בתוך 6 שעות

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פז סעיף ג: אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אבל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה, מותרים בבישול ובהנאה. ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, מותר בבישול, ובהנאה; ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן. אבל דגים וחגבים, אין בהם איסור, אפילו מדרבנן. הגה: ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף, הואיל ואינו רק מדרבנן. אבל בשר בהמה, יש להניח אצל החלב שקדים, משום מראית העין, כמו שנתבאר לעיל סימן ס"ו לענין דם.

שו"ת יביע אומר חלק ו – יורה דעה סימן ח: אודות מה שנהגו כעת בכמה בתי מלון להגיש לאורחים אחר ארוחה בשרית, כוס חלב סינטטי שאין בו כל תערובת של חלב אמיתי, אלא הוא חלב צמחוני בלבד, האם אין לחוש בזה משום מראית העין של התיירים המתגוררים במלון שיחשבו שהותרה הרצועה לשתות חלב אחר מאכלי בשר בסעודה אחת….

(ה) ויש להוסיף סניף להתיר ע"פ מ"ש הרא"ש (פ"ט דנדה סי' ז) דהא דתנן השיריים והכלך אין בהם משום כלאים אבל אסורים משום מראית העין, דדמו לצמר או לפשתן, מ"מ האידנא מצויים בגדי משי בינינו והכל מכירין בהן ואין לחוש למראית העין, ומותר לתפור משי בבגד צמר. ע"ש. וכ"פ הטוש"ע (סי' רצח). וה"נ מאחר שנתפשט הדבר והכל יודעים שמצוי חלב צמחוני לא חיישינן למראית העין, ולא דמי לחלב אשה דלא שכיח. וכבר כ' הגאון תפארת ישראל (בכלכלת שבת אות לד) שאין לחוש למראית העין אלא כשיש קצת הוכחה לאיסור יותר מלהיתר. עש"ב. ובזה ניחא שפיר מה שנתפשט המנהג להשתמש בפסח בקמח מצה אפויה לטיגון ולבישול ולא חששו למראית העין שיחשבו שהוא קמח חטה. וכבר ידוע מ"ש הכנה"ג א"ח (סי' תסא), שפעם אחת לקחה אשת חבר מצה וטחנה אותה לקמח והטיחה בה את הדגים לטגנם, ושכנתה אשת ע"ה חשבה שהוא קמח ממש, והלכה וטיגנה עם קמח, וכאשר נשמעו הדברים לחכמי העיר גזרו שלא יעשו עוד כן מפני מראית העין. ע"ש. והפרי חדש שם חלק עליו שאין לנו לגזור גזרות מדעתינו. והברכי יוסף (סי' תסג אות ב) סייע את הכנה"ג מדברי הראב"ן שחשש בזה למה"ע. ובשיורי ברכה הוסיף שכן מצא להגאון ר' מרדכי ממודינא שאסר בזה. וכן הסכים מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה (דק"ח ע"ד). ע"ש. וע"ע בספר חכמה ומוסר (דרך חקיך אות סט). ע"ש. והאידנא פשט המנהג להתיר בזה, ופוק חזי מאי עמא דבר, וה"ט מפני שנתפרסם הדבר מאד, ומוכרים בחנויות קמח ממצה אפויה לשם כך, והכל יודעים שאינו קמח ממש, ומש"ה משרא שרי. (וע' בס' טהרת המים בשיורי הטרה /טהרה/ מערכת פ אות לו. ודו"ק). וכן ראיתי עוד כיו"ב להגר"י גוטליב בשו"ת יגל יעקב (חיו"ד סי' כג) שנשאל, בדבר המנהג שנהגו להשתמש בקוקוס טחון הדומה לחמאה, ומשתמשים בו גם בתבשילי בשר, ואמאי לא ניחוש משום מראית העין, וכמו בחלב שקדים שצריך להניח שקדים. והשיב שמכיון שנתפשט מאכל זה במדינתינו והכל יודעים ממנו לא גזרינן משום מראית העין, וכמ"ש הש"ך (ר"ס רצח) דבמידי דשכיח לא חיישינן למראית העין וכו', ולכן אף בבשר בהמה יש להתיר. אלא שבמסקנא לא רצה להתיר אלא ליחיד בביתו, אבל לאכול בפרהסיא וברבים לחם שנמרח בקוקוס עם בשר אין להתיר אא"כ יעשה היכר לזה, יען כי רבו המתפרצים בעוה"ר האוכלים בשר עם חמאה. ע"ש. ומיהו בנ"ד דמיירי בזה אחר זה יש להתיר אף בפרהסיא, וכמש"כ לעיל. וע' בשו"ת מהרי"ט (חיו"ד סי' יח) שכ', שאף שאסור לאפות פת עם שומן אליה, ואפי' בדיעבד אסור גזרה שמא יאכלנה בחלב (פסחים ל), מ"מ גלוסקאות שיש בהם שומן אליה עם מיני מתיקה אין לחוש בהם כלל, הואיל ואין דרך לאוכלם עם גבינה יחדיו. ואין לחוש לשמא יאכל אחריהם גבינה, שלא אסרו אלא כשאוכלם זה עם זה, ולא כשאוכלם זה אחר זה. והובא להלכה בפרי חדש (סי' צז סק"ט) ובשאר אחרונים שם. וה"ה בנ"ד. וי"ל. וע"ע בפמ"ג (מש"ז סי' פח סק"ב) שכ', שאע"פ שאסרו חז"ל להעלות בשר עוף עם גבינה על השלחן, מ"מ מי שאכל בשר שצריך לשהות שש שעות למאכלי חלב, מותר לו להסב על שלחן שאוכלים שם גבינה (ולאכול שם פירות וכדומה), ואין לחוש פן יושיטו לו גבינה, דכולי האי לא גזרו בזה אחר זה. וכן הסכים מרן החיד"א בשיורי ברכה (שם סק"ח), ודחה דברי הרב בית יעקב (סי' יב) שהחמיר בזה. ע"ש. וכן בתשובה מאהבה ח"ג (סי' שלא) תמה בזה על הבית יעקב שהחמיר בזה שאין להוסיף חומרות חדשות, שא"כ בא ונאמר שהאוכל בשר לא יתעסק במאכלי חלב בתוך שש שעות שמא יאכל מהם וכו'. ע"ש. וכ"כ בכנפי יונה ושערי דעה וזבחי צדק שם. הא קמן שאע"פ שגזרו בהעלאה גם בבשר עוף וחלב אטו בשר בהמה, מ"מ בזא"ז לא גזרו אף בבשר בהמה. וה"נ לענין מראית העין לא גזרינן בזא"ז. ואף על פי שיש לחלק, מ"מ כבר תמכנו יסודותינו בטוב טעם ודעת בעזה"י ע"ד הפוסקים הנ"ל שכל שאין האיסור ניכר בעת אכילתו או שתייתו לא חיישינן משום מראית העין. וכמ"ש הכנה"ג וערוגות הבושם הנ"ל. וע"ע במחזיק ברכה (סי' פז סק"ו), שאם יש היכר מצד הקערות והצלחות שמגישים בהם חלב שקדים, אחר מאכלי הבשר, ומעלין אותם עם מגדנות ופירות, מותר, הואיל והדבר ניכר מצד מקומו ושעתו שהוא חלב שקדים, יותר מהנחת שקדים עמו. ע"ש. וה"ה בנ"ד. מסקנא דדינא שהמנהג הזה בדין יסודו, ואין להחמיר עליהם להצריכם שיתנו שקדים עם החלב הצמחוני הזה. והנח להם לישראל.