בכדי לענות על שאלה זו שי דלון בפרטים הבאים: א) האם שייך בקליעת שיער חשש איסור של מלאכת בונה. ב) האם יהיה הבדל בין ילדה קטנה לבת שהגיע לגיל מצוות.
ראשית יש להביא את המבוא בשולחן ערוך שיג סעיף ט', בנוגע לאיסור 'מלאכת בונה' בכלים, שלא אמרו שאין בנין וסתירה בכלים אלא בבניין גרוע וסתירת בנין גרוע, כגון .. כל כלי שהוא של פרקים, אם אין פרקיו תקועים בחוזק, אין בפריקתן סתירה גמורה ולא בהחזרתן בנין גמור.
אבל אדם שעושה כלי מתחילתו, הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה.. וכן התוקע העץ בתוך הקרדום להיות לו לבית יד חייב משום בונה, וכן כל התוקע עץ בעץ: בין שתקע במסמר, בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד, הרי זה תולדת בונה וחייב.
'כלי של פרקים', אם תקע פרקיו, דהיינו שהידקם בחוזק – בעניין שצריך לזה גבורה ואומנות, הרי זה בנין גמור, וחייב משום בונה – אם עשוי להתקיים הרבה.
ולפי זה אסור לחבר חלקי כלים או רהיטים זה לזה בחוזק ובהידוק. – אפילו בלא מסמר או דבק.
וכמו כן אסור לתקוע חלקי כלים מעין אלו זה לזה – רק ברפיון ולא בתקיעה בכוח, כמבואר שם בסעיף כ', שאפילו בכלי של פרקים אם תקע פרקיו באופן שאינו עשוי להתקיים הרבה, הרי זה בנין עראי – ואסור מדברי סופרים, אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל כמו שיתבאר להלן.
לפיכך כל כלי של פרקים שנתפרק, אסרו חכמים להחזירו בשבת – אפילו אינו מהדקו אלא מעט – בעניין שהוא רפוי ואינו רפוי, גזרה שמא יתקע בחוזק. אבל אם אינו מהדקו כלל, אלא מניחו רפוי לגמרי מותר.
אך זהו דוקא אם דרכו של כלי להיות כך רפוי לעולם, אבל אם דרכו להיות מהודק ותקוע בחוזק, אף שעכשיו מניחו רפוי, – אסור להחזירו גזרה שמא יתקע. כמו למשל כוסות העשויים בחריצים סביב ומהודקים בחוזק, שלדברי הכול אסור להחזירם – אפילו מניחם רפויים לגמרי. כמבואר בסימן שיג, כא. ועיין שם עוד שאפילו בכלי שאין רגילים בדרך כלל להדקו בחוזק כל כך, מכל מקום יש להחמיר שלא להחזירו אלא ברפיון גמור.
ולכן יהיה אסור מדברי סופרים להחזיר מקל של מטאטא ברפיון. וכן להחזיר רגל שולחן, או חלקי מיטה או כסא – ברפיון. וכן בורג שנפל ממשקפיים ברפיון בלא להדקו. וכן לחבר משחקי הרכבה מדויקים העומדים לזמן רב, וכן צעצועי קיפולי נייר קשיחים, העומדים לזמן רב. עטיפת ספרים או מתנות.
אמנם אם מדובר בכלים שהדרך לפרקם ולחברם בתדירות, מותר, כמבואר שם בסעיף כא, שכל כיסויי כלים העשויים בחריצים סביב, אף על פי שמהדקים אותם בחוזק מאד על פי הכלי, אין בהם שום איסור לא בנטילתן משום סתירה ולא בהחזרתן משום בנין, לפי שאינן עשויים לקיום כלל, רק לפותחן ולסוגרן תדיר – גם בשבת עצמה. ולא אסרו בנין עראי וסתירתו, אלא כשאינו עשוי על מנת לסתור אותו בשבת עצמה.
ולפי זה יהיה מותר, לפתוח ולסגור בקבוקים בפקק הברגה. וכן להגדיל שולחן באמצעות פלטות המיועדות לכך והכנסתם בנקי השולחן המיוחדים לכך. וכן להגדיל או להקטין גובה הסטנדר על ידי הברגה. וכן משחקי הרכבה שונים, שהדרך שמפרקים אותם מיד לאחר המשחק.
והנה מלאכת בונה שייך גם בגוף האדם – בשיער האדם, כמבואר בשולחן ערוך סימן שג סעיף כו, שאסור לקלוע האישה שערה בשבת, ולא להתיר קליעתה, אבל יכולה לחלוק שערה. הגה: ויש אוסרים לחלוק שערה, דהיינו לעשות השייטיל. וכן נהגו – כדעה זו האוסרת – לאסור לעשות על ידי כלי, אבל באצבע בעלמא נהגו להקל.
אמנם אם כבר היו מסודרות מערב שבת, ורק רוצה מעט לסדר או לתקן את המראה. כמו פאות מסולסלות מערב שבת, ורוצה מעט לסדרם. וכן פאה מסורקת ורוצה מעט לסדרה. וכן לסדר מעט בידיו את שערות ראשו או זקנו, כאשר חלק מהשערות קופצות לצדדים. וכן לקפל זקן לאחר המקווה. (ראה קצות השולחן קמו, כא. עמוד מא. שמלמד זכות על המקלים בכל זה מכמה טעמים). וכן יהיה מותר לילדות הרוצות לחלק את השערות לשני חלקים בידיים.
העולה מהאמור: שכל סוגי קליעות שיער ובנייתו בצורה מיוחדת על ידי סלסול מיוחד אסורות בשבת משום איסור מלאכת בונה.
