קטן וספר תורה

כתב בשערי אפרים (שער י' סעיף ו'): ולא יפה עושין מה שמוסרין הספר לנער מנוער שאין זה כבוד התורה. ובספר חיים (לר' חיים פלאג'י ס"ב א') הוסיף: זאת ועוד כי יש לחוש לנפילת ספר תורה ח"ו מיד הקטן כי לא יוכל שאתו כאשר אירע פעמים הרבה ואז ח"ו ידאגו כל הציבור.

וממשיך שם: אלא דיש ללמד זכות על המנהג משום מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, דהבנים ערבים במתן תורה וכדי להורות על זה דיתנו דעתם האבות דבניהם ערבים, נותנים הספר תורה לבנים. ועוד דאדרבה מבקשים תינוקות של בית רבן שלא חטאו, ע"ד שאמרו דידי ודידך מאי, אינו דומה הבל שאין בו חטא, והם נקיים מעון קרי.

ומסיים שם: אך בזאת צריך שיזהרו הרבה שיהיה עומד אתו עמו גדול בשנים לעזר וסיוע ולא יזוז ידו מתוך ידו לבל יפול ח"ו. ומה גם אם הספר תורה גדול והרמונים והעטרות כמשא כבד יכבדו ממנו דצריך זהירות טפי שלא להניחו לתינוק יחידי ושומע לנו ישכון בטח. וכמו כן צריך להיזהר בספר שני שהוא מחזיקו עד שישלימו קריאת ספר תורה בראשון. דצריך למסרו ביד גדול בעל כוח להחזיקו בידו שלא יפול ממנו, ולא להניחו ביד קטן.

ובאג"ק ח"ג עמ' קלח: אם נותנים לקטן להחזיק ספר תורה אחר הגבהה וכיוצא בזה? והשיב: כן ראיתי נוהגים באין מוחה ומפריע.

[הנה מש"כ "וכיוצא בזה", לכאורה פשטות הכוונה היא עוד מקרים כיוצא בזה, כגון החזקת ס"ת כשמוציאים ב' ספרים – עד שיגמרו לקרות בראשון. אמנם אפשר אולי הכוונה ליתן להם להלביש המעיל והחגורה (שלטעם השערי אפרים ניתן לומר גם בזה שאי"ז כבוד התורה), וכן להחזיר הס"ת למקומו בארון וצ"ע. (ובאמת שבזה כמעט בכל מקום נוהגים שלוקחים התורה מיד הקטן שהחזיקו בישיבה עד סיום ההפטרה או הקריאה בתורה בהוצאת ב' ספרים, – ומוסרים לגדול שיוליכו חזרה לארון). אמנם אי"ז שולל שצריך ליזהר ליתן לקטן שיכול להחזיקו כראוי, רק שאין להתחשב בסברא שאי"ז מכבוד התורה, כי אדרבה וכאמור].