Ask The Rabbi

נושא: תפילה

קטלוג מחירים בשבת

קטלוג ספרי קודש למכירה – עם ציון מחירים, האם ניתן להסתכל בזה בשבת?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה המקור לאיסור קריאת דברים מסוימים בשבת. ב) האם יש הבדל בין אם סתם מסתכל להנאתו ולא מתכנן לקנות את הספרים לבין עם מתכנן לקנות אותם.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב בסימן שז, סעיף א', שם מבואר מקור האיסור מהפסוק 'וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר'. "ממצוא חפצך", דרשו חכמים 'חפציך' אסורים לבקשם בשבת.
וגדר האיסור הוא כל קידום עניינים האסורים, ואפילו דבר שאינו עושה בו שום מלאכה לא של תורה ולא שבות מדברי סופרים, אלא שעושה איזה מעשה המותר אפילו הליכה לבדה, ומעשה זה או הילוך זה הוא בשביל לעשות אחר השבת איזה דבר שאסור לעשותו בשבת - בין מן התורה בין מדברי סופרים, שנמצא מזמין את עצמו בשבת בפועל ממש - לא בהרהור לבד - לדבר האסור בשבת.
ולדוגמה, אדם שמהלך בתוך שדה שלו לראות מה היא צריכה אחר השבת - מעידור וניכוש וכיוצא בהם - מדברים האסורים בשבת. או שהולך לפתח המדינה ויושב שם עד שתחשך, בכדי למהר לצאת בלילה למרחץ שחוץ לעיר. שהילוך זה בשבת, הוא בשביל חפצים האסורים בשבת.
או למשל, אם אדם האומר לחברו שיעשה לו דבר למחר, שאמירה זו לחברו מועלת לעשייה שלמחר, כי על ידי אמירה זו עושה חברו למחר, ונמצא שהוא מוצא חפציו בשבת על ידי אמירה זו שאומר לחברו, ואסור משום ממצוא חפצך.
כמו כן אסרו חכמים קריאת "שטרי הדיוטות", כלומר, שטרי חובות ומקח וממכר ומשכנות וחשבונות וכל כיוצא בהם - מחפצים האסורים לעשות בשבת, שאסור לקרוא אותם בשבת משום "ממצוא חפצך", כמבואר שם בסעיף כא.
והנה באיסור "ממצוא חפצך" אפילו הרהור אסור, שאסור אפילו לעיין בשטרי הדיוטות בלי קריאה בפיו, ולא אמרו שדבור אסור הרהור מותר, אלא כשאין הדבר ניכר שמהרהר בחפצים האסורים, אבל כאן שניכר לכל שמהרהר בחפצים האסורים הכתובים בשטר, הרי זה בכלל איסור ממצוא חפצך, כמו שבכלל זה אדם המטייל בשדהו לראות מה היא צריכה, שאף שהטיול בשדה הוא דבר המותר הוא מצד עצמו, וגם ההרהור בצרכי שדהו דבר המותר הוא, אף על פי כן כיון שניכר לכל שמטייל שם בשביל כך, אסור משום ממצוא חפצך.
ולפי זה ישנה בעיה לקרוא בכל סוגי מסמכי בנקים, וסוגי הקבלות של קנייה ומכירה. מסמכי אשראי. הצעות מחיר שקיבל לצורך עסקיו, או הצעות מחיר של קנייה ומכירה שונים (בין בעיתון, בין בדפים שהדפיס מפקס או מייל, ואפילו הצעות מחיר המוצגים ברחוב בחלון ראווה).לוחות זמני נסיעות. מודעות ופרסומות בעיתונים, בלוחות מודעות, וכל כיוצא בזה, - על ענייני קניה ומכירה שונים.

כמו כן יש לציין; שכל דברים האסורים בקריאה נחשבים 'מוקצה': או מוקצה מחמת חסרון כיס, או נחשבים כלי שמלאכתו לאיסור. אא"כ יש בהם גם דברי תורה וכיוצא בזה, כמבואר שם בסעיף לז.
ואולם חכמים ראו צורך להכליל עוד דברים באיסור הקריאה בשבת, וגזרו חכמים על כל כתב - אף על פי שאין בו מחפצים האסורים - שלא לקרות בו בשבת, ואפילו לעיין בלא קריאה אסור, גזרה שמא יקרא או יעיין בשטרי הדיוטות.
ואמנם לצורכי מצוה וצורכי רבים שדינם כצורכי מצוה הקריאה מותרת בשבת, וזהו מה שנהגו שהשמש קורא הסכמות מתוך הכתב, ואין לאסור זאת משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות, מפני שהם צרכי רבים, וצרכי רבים דינם כדבר מצוה. וכן מה שנוהגים להזכיר נשמות מתוך הכתב, הוא כדבר מצוה, שנודרים לצדקה בעד הזכרת נשמתם, כמבואר שם בסעיף כד.
ובכלל זה, רשימת כיבודים לברית, או העולים לתורה, או רשימת הקונים מקומות בבית הכנסת - היכן יושב כל אחד מהם. וכן שאר רשימות של נדרי צדקה.

העולה מהאמור: אסור מדברי סופרים לקרוא בשבת בקטלוג של ספרים העומדים למכירה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].