השאלה שלך כמובן לא קיימת כ"כ במקרה ההורים הם אנשים טובים ומעלותיהם גלויות וניכרות, על פי רוב קל לפתח כלפיהם יחס מכבד, ואין ספק שהידיעה שהם גידלו אותנו, טיפלו בנו וסיפקו לנו את כל צרכינו, גם היא נוטעת בנו רצון להכיר להם טובה ולכבדם.
אך כיצד יש לנהוג במקרה, שדומה לשלך, שההורים מתנהגים עתה בעצמם בדרך שאינה טובה ומוסרית, או שהם חינכו את ילדיהם בחינוך קלוקל ומזיק, האם גם אז מגיע להם שיכבדו אותם?
התשובה היא, שעל פי הלכה, החובה המוטלת על הילדים לכבד את הוריהם, היא בלא תנאי.
וכפי שמבאר הרבי (לקו"ש חל"ו יתרו שיחה ב), שבכבוד אב ואם יש שני גדרים ועניינים: א) מצווה שכלית – הקשורה לתחום שבין אדם לחברו (אם מצד הכרת הטוב על כל מה שהשפיעו אביו ואימו עליו, שגידלוהו וחינכוהו, אם מצד פריעת חוב); ב) גדר של בין אדם למקום – כיוון שההורים משתתפים ביצירת האדם יחד עם ה' ("שלושה שותפין באדם"), הרי כיבוד אב ואם הוא "כבוד הא-ל".
אם הסיבה היחידה למצוות כיבוד אב ואם הייתה השבת גמול או מתן פיצוי להורים על כל שהשפיעו על ילדיהם, היה מקום לברר מה הדין במקרה שבו לא עשו תפקידם כראוי, אך מאחר שהציווי קשור להיותם שותפים לקב"ה, שבחר להוריד לעולם דרכם נשמה אלוקית מסוימת, זהותם של ההורים וטיב ההורות שהשפיעו על ילדם – אינם מעלים ואינם מורידים מאומה, ואין מקום לדיון אם ראויים הם לכבוד אם לאו.
ובמילים אחרות: הכבוד להורים אינו תלוי בנתינה הגלויה שלהם כלל. הוא קשור לעצמיותם ולהיותם שליחיו של הקב"ה ליצירתנו ולעובדה שכל מציאותנו הפיזית עברה דרכם.
הדבר יובן ויומתק יותר על פי הערה של הרבי באחת משיחותיו (לקו"ש ח"ד בלק הערה 15, בשם האריז"ל), בה הוא מקביל את מבנה המשפחה לארבע אותיות שם ה':
וזה לשונו: "הטעם שמצוות פרו ורבו היא בן ובת, לפי שעל ידי זה נעשה הציור של הד' אותיות דשם הוי' (הרומזים להעשר ספירות): אב – יו"ד (חוכמה), אם – ה"א ראשונה (בינה), בן – וא"ו (זעיר אנפין – מידות), ובת – ה"א אחרונה (מלכות)."
כלומר: תא משפחתי שלם כולל זוג הורים, בן ובת. ההורים כנגד י-ה. הילדים כנגד ו-ה.
וכאן ניתן לשים לב להבחנה מעניינת: ידוע שישנה קדושה לשם י-ה, כשלעצמו, גם ללא המשך האותיות ו-ה. לעומת זאת, האותיות ו-ה, כשהן לעצמן, אין בהן קדושה ואינן נחשבות חלק משם קדוש.
אנו יכולים ללמוד מכך שיכולה להתקיים מציאות של הורים ללא ילדים (ישנו י-ה ללא ו-ה), אך אין מציאות של ילדים ללא הורים (אין ו-ה ללא י-ה).
דברים אלו הם ראשית כל כפשוטם: לכל ילד יש שני הורים שהולידו אותו. לעומת זאת, למרבה הצער, ברצות ה', יש זוגות שאינם זוכים בפרי בטן.
ואולם, הלימוד העיקרי העולה מן ההסבר קשור להיבט הנפשי של חובת כיבוד ההורים: מאחר שלא יכולה להיות מציאות של 'ילדים' ללא הורים, ילדים שמתכחשים להוריהם, מזלזלים בהם ואינם נוהגים בהם כבוד, מתכחשים לעצמם ומזלזלים בעצמם.
הוריו של האדם הם ה'ראש' והמקור שלו, וכל מציאותו תלויה בהם. הכבוד וההערכה שאדם חש כלפי הוריו אינם אלא כבוד והערכה שהוא חש כלפי עצמיות אישיותו שלו, ואדם שמזלזל בהוריו או מתכחש להם, כמוהו כגוף שמנסה להתעלם מהראש שלו.
אדם שאינו יודע להתייחס להוריו ביחס הראוי ולכבדם באמת, מלבד שאיננו מקיים בשלמות את המצווה "כבד את אביך ואת אמך", שקראנו בשבת האחרונה בעשרת הדיברות, הוא גם פוגע בבסיס אישיותו שלו.
מתוך הבנה זו נוכל לדרוש ולהבין את השכר המובטח למי שמקיים מצווה זו: "למען יאריכון ימיך" – כיבוד ההורים אינו רק בשבילם, הוא גם, ואולי בעיקר – בשביל האדם עצמו, בשביל ימיו שלו. אדם שמזלזל בהוריו, פוגע באיכות חייו: ניתן לראות במוחש שקשיים בקשר של האדם עם הוריו פוגעים ביכולתו לקבל את עצמו ובהערכתו העצמית; ובמקרים שאדם חווה קשיים מסוג זה ועמל לשפר את הקשר עם הוריו ולתקנו – גם שלמותו הנפשית מתחזקת.
שלמות הקשר של האדם עם הוריו – הכרה במעלתם והחיבור אליהם – היא תנאי לשלמותו העצמית. רק כשיהיה שלם בעצמו, יוכל להשפיע ולהקרין שלמות על המשפחה שהקים, שהוא ה'ראש' שלה.
יש לפרט ולהרחיב עוד במשמעותו של כיבוד זה ובביטוי המעשי שלו במצבי קונפליקטים שונים, אך ראשית חשוב שנהיה מודעים לאתגר ולחשיבותו, אשר שאינו משתנה או נחלש במרוצת השנים, והוא שריר וקיים בכל גיל.
כדי להיות "הורים טובים" תחילה עלינו להיות "ילדים טובים", המכבדים את הוריהם.
