בנושא השידוכים לא אצל כולם הדבר בא בקלות ובמהירות. יש שמחפשים את זיווגם זמן ממושך וללא הצלחה, והם מספרים על מחשבות, חששות ושאלות שעולים במוחם מפעם לפעם: למה לאחרים זה הולך מהר ובקלות ואצלי זה כל כך מתעכב? אולי כבר פספסתי את הזיווג שלי?! אולי זה כבר מאוחר מדי להתחתן?! אולי נגזר עליי להישאר לנצח במצב הזה?! וכדומה.
וכך ענה הרבי בכתב ידו לאחת שהתקשתה במציאת שידוך (פתקים משולחן הרבי, חלק א):
"לא נגזרה עליה כל גזירה, חס ושלום. תעשה התלוי בה בזה בדרכי הטבע (על ידי ידידים, והעיקר – שדכן טוב) – ומתוך ביטחון חזק בה'. בלי נדר, תפריש בבוקרי ימי חול סענטים אחדים לצדקה, בתוככי הנהגה יומית על פי שולחן ערוך. אזכיר על הציון."
הרבי מורה לעשות את ההשתדלות בדרכי הטבע וגם אז לפעול מתוך ביטחון חזק בה'.
תחושת הפחד היא תחושה לא נכונה, לא אמיתית, לפי שהקב"ה לא רוצה שנחוש אותה. כשאנו פועלים מתוך פחד, אנו עלולים לטעות ולקבל החלטות שגויות. מי שמכיר את "עולמו הפנימי" של הפחד, יודע שהוא מתחיל "בקטן", וככל שנותנים לו מקום ועסוקים וטרודים בו, הוא הולך ומתעצם, עד שהוא משתלט כליל על האדם. לעומת זאת, אם האדם מזהה את הפחד ברגע שהוא מגיע, והוא מסוגל "לחייך אליו" ולומר לו כביכול: 'אני לא מתחשב בך, אני ממשיך קדימה' – הוא נעלם.
המחשבות המפחידות מעוררות בנו תחושה של קושי, לחץ ובהלה, ותחושות אלו מלמדות שהן אינן נכונות. אם עולה מחשבה כזאת, יש לפעול בתקיפות כדי להסיח ממנה את הדעת, ואדרבה יש להשתדל להתמקד במחשבה המנוגדת לה – של ההיסמכות על ה' שהיא למעלה מן ההיגיון, למעלה מטעם ודעת.
"קשה לזווגן כקריעת ים סוף" – כשם שנס קריעת ים סוף התרחש בכוח הביטחון והאמונה שהיה לעם ישראל בה', גם הזיווג יגיע מתוך אמונה וביטחון בה'.
בשלבי ההתמודדות (שאינם קלים) בדרך למציאת השידוך, אחד הדברים החשובים ביותר הוא חיזוק הביטחון בה': הביטחון שהוא המשגיח על הכול והוא שמנהל את העולם, שאין בו שום מגבלות והכול פתוח לפניו. משום כך הטוב שמיועד לנו – יגיע אלינו. לא הפסדנו אותו וגם לא נפסיד אותו. ייתכן שהוא מבושש לבוא, אבל העיכוב זמני, והוא – לטובתנו.
לחזק את האמונה
כאמור, החששות הפנימיים "מתלבשים" לעיתים בסברות, ובתהיות שונות, וראוי לענות עליהן:
על השאלה "למה דווקא אצלנו הדברים מתעכבים?" צריך לענות לעצמנו בתקיפות: אנו לא מבינים הכול ואיננו יודעים את הסיבה לכל עיכוב, אבל ברור לנו שהקב"ה רוצה שיהיה לנו טוב – טוב נראה ונגלה. כל מאורעות חיינו מגיעים רק ממנו, והוא רוצה את הטוב ביותר עבורנו.
כאשר מנקר בנו החשש שמא החמצנו הזדמנות שנועדה לנו או מישהו "לקח" לעצמו משהו שיועד לנו, עלינו לחזק את הביטחון שלנו בה', להזכיר לעצמנו שהכול בידיו, ושום אדם בעולם לא יכול למנוע ממנו לתת לנו את הטוב שייעד לנו.
אם הקב"ה גזר על פלוני שתגיע אליו טובה כל שהיא, היא בוודאי תבוא אליו, ואיש לא יוכל למנוע אותה ממנו. ואם אלמוני יבחר לסייע לו באותו עניין, אין פירוש הדבר שהטובה הגיעה אליו בזכות בחירתו של אלמוני. אלמוני היה רק השליח שדרכו הטובה התגלגלה אל פלוני, שנאמר: "מגלגלין זכות על ידי זכאי", ואכן, לשליח מגיע שכר על בחירתו לשמש שליח לדבר טוב וחיובי. ועם זאת, מי שזכה בטובה צריך לזכור שהקב"ה הוא מקור הברכה וממנו הגיע אליו השפע הטוב שירד עליו (וראה המבואר בתניא באיגרת כה).
ומאחר שהכול בידיו של הקב"ה, אין לנו שום חשבון עם שום אדם בעניין הטובה שבאה אלינו. הקב"ה עצמו הוא ה"כתובת" היחידה שלנו בעניין זה, שכן על ידי הביטחון השלם בו וחיזוק החשיבה החיובית, זוכים להשפעת הטובה בפועל ממש.
אנו צריכים להשתדל להסיר כל מחשבה אחרת שסותרת את הביטחון בה'. פיתוח גישה של שמחה וביטחון, מאפשר לקרב את מציאת הזיווג בצורה נכונה יותר, והוא גם מביא בפועל את הטוב הנראה והנגלה.
לפעמים רואים אדם שחיפש זמן רב שידוך ולא מצא, וכשהוא כבר "התייאש" – דווקא אז הוא מצא. ייתכן שהייאוש הועיל לו. לפני שהגיע אליו – הוא היה לחוץ, והלחץ הפריע לו; וכאשר היה מיואש – הלחץ התפוגג והאדם חש רגיעה, והיא עזרה לו לחפש בנחת וגם למצוא.
חשוב לדייק – ייאוש ורגיעה אינם היינו הך: ייאוש עלול להביא לעצבות, דיכאון וכדומה, וממילא ל'חוסר חיות' ולהפסקת ההשתדלות למצוא שידוך. אם כן, ייאוש איננו הדרך הנכונה. אסור לוותר על ההשתדלות למצוא את השידוך, ויש להמשיך ולעסוק בזה במלוא המרץ "כמחזר אחר אבדתו".
הדרך הנכונה היא – לא להתייאש, כמובן, ועם זאת לחדול מן הלחץ ולפעול מתוך מקום רגוע וביטחון שלם בה', מתוך השתחררות מן הפחדים, ממחשבות מייאשות ומהאשמה עצמית.
