נושא: הלכה

קדושה בבית פרטי שיש בו תפילות

בית שמקיימים בו בכל ליל שבת קבלת שבת וערבית, האם יש בו איזה קדושה מסויימת.

אין בו כל קדושה, מאחר ואין זה נחשב לקביעת תפילה במקום בדרך קבע.

מקורות

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנד סעיף א: רחבה של עיר, אף על פי שמתפללין בה בתעניות, אין בה משום קדושה מפני שהוא עראי; וכן בתים וחצרות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי (פי' דרך מקרה והזדמן לא דרך קביעות), אין בהם שום קדושה.

ובביאור הלכה סימן קנד סעיף א ד"ה * רחבה של: עיין במ"ב וזה המקום היה להם מזומן לזה ואפ"ה כיון שהוא רק באקראי אין בו קדושה ועיין בריטב"א שדעתו דמ"מ אין לנהוג בזיון במקום ההוא כיון שהוא מזומן לזה:

ובמשנה ברורה סימן קנד ס"ק א: רחבה של עיר – הוא מקום שמתכנסין בו בתעניות להתפלל בו מפני שאז הקיבוץ רב ואין בתי כנסיות מכילין אותן:

ובמגן גיבורים אלף המגן סימן קנד ס"ק א: וכן בתים וחצרות, ועזרות שלנו כיון שמתפללים שם תדיר כל זמן שהם נדחקין נעשו קודש, מ"א בש' מהרי"ט חלק שני סי' ד' וע"ש שלא כתב כן רק בלשון ספק, וגן ופרדס ואצטבא שסביבה אף שפתוח לביהכ"נ אין בה משום קדושה ואם פתוח נגד ההיכל יש להחמיר שלא ישתמש בהם, שם.

ובמגן אברהם סימן קנד ס"ק א: בתים וחצירות. ועזרות שלנו לא עדיפי מבתים וחצרות ושמא כיון שמתפללין תדיר בהם כל זמן שהם נדחקים נעשו קדש (רי"ט ח"ד) גן ופרדס ואיצטבא שסביבה אף על פי שפתוח לב"ה אין בה קדושה ואם היה פתוח נגד ההיכל יש להחמיר שלא להשתמש בהן [שם]:

ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קנד ס"ק א: בתים וחצרות. עיין מ"א. ועזרות שלנו בקהלות גדולות שמתפללין בקביעות בה צ"ע ועיין מה שכתוב בסימן קנ"א סעיף ה' קפנדריא, אפשר בעזרה כהאי גוונא אסור.

ובמגן גיבורים שלטי גיבורים סימן קנד ס"ק א: וחצרות, המ"א ס"ק כ"ג הביא בשם האגודה ריש מעילה דאם מצא דבר בחצר ביהכ"נ זכה בו, ולא אמרינן דחצר בית הכנסת קונה להקדש דחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש ע"ש ובאמת דברי האגודה הם הם דברי הרשב"ם והתוספות בב"ב דף ע"ט בהא דאמרינן מועלין בהם ואין מועלין במה שבתוכן דלכך אין מועלין במה שבתוכן משום דלא אלים רשות הקדש לקנות וכ"כ התוספות שם ד"ה ואין דלא אמרינן שיקנה חצר ההקדש כמו שיקנה חצר הדיוט דחצר משום יד אתרבאי ואין יד להקדש, ובאמת שאין ראי' משם דניהו דלענין הקדש לא קנה אבל בית הכנסת דהוה כחצר השותפין כמבואר בנדרים דף מ"ז וכן קי"ל בש"ע יו"ד סי' רכ"ד והרי דעת הריב"ש הובא בב"ש סי' למ"ד ס"ק ט' דד"א קונין לכל אדם בבית הכנסת וא"כ אין לו דין הקדש רק דין חצר השותפין וקיימא לן דחצר השותפין קונין כמבואר בחו"מ סי' ר"ס סעיף ד' ולכך הביא המגן אברהם דברי האגודה שכתב בהדיא כן לענין חצר בית הכנסת אברא דדברי האגודה תמוהים דמנא לי' דבית הכנסת דין הקדש יש לו לענין זה דאין לו יד ודלמא באמת אין לו רק דין חצר השותפין והרי בהדיא אמרו בבבא מציעא דף כ"א ע"ב המוציא מעות בבתי כנסיות וב"מ ובכל מקום שרבים מצויין שם הרי אלו שלו, וכבר נתקשה בזה הרב בעל קצות החושן סי' ר', אמנם באמת הדבר נכון דמ"ש דלא שייך בזה אין יד להקדש דלאו הקדש רק הדיוט הוא ליתא דפשיטא דביהכ"נ יש לו דין הקדש דרבים דכל הבית הכנסת ומה שיש בו קדוש הוא והרי מדמינן אותו לכמה דברים לביהמ"ק, אמנם מה דהקשה מהא דמוצא מעות בבית הכנסת ודאי קושיא הוא אך לדעתינו נראה דהנה התוספות כתבו שם ד"ה ת"ש דברייתא מיירי ביש בו סימן מדקתני שרבים מצויין שם ע"ש ומעתה א"ש דלכאורה קשה האיך קאמר שהבעלים מתייאשין ממנו הא אם נימא דחצר הקדש קונה אם כן ממילא המוצאו יחזירנו להקדש ומההקדש יוכל להוציאו בסי' ואם כן ממילא לא אייאש, אמנם נראה דאדרבא כיון דעכ"פ ההקדש לא מצי לזכות בו משום שיש בו סימן אם כן ממילא המוצאו זוכה בו דמאי זכי' יש בו לההקדש בדבר של אחרים אם יצטרך להחזיר וכיון שכן ממילא שפיר זכו רבים ומעתה ממילא אין מזה ראי' להאגודה דע"כ לא כתב אגודה רק בדבר שאין בו סי' וכבר נתייאש ממנו בזה הוא דקנה ההקדש אבל בדבר שיש בו סי' פשיטא דלא קנה ההקדש ובזה מיושב ממילא דברי הרמב"ן בחידושיו לב"ב שם שכתב אי נמי קני לי' אין מעילה בזכייתו ותיקשה לדידי' מדברי הש"ס הנ"ל דמבואר דהוא של המוצאו, ולפמ"ש א"ש דכאן כיון דההקדש לא הי' יכול לקנות שפי' קנה המוצאו, והנה הקה"ח הקשה על הרמב"ן מהא דאמרו בשבועות דף כ"ד ע"ב אב"א כי קתני מידי דלית לי' שאלה מידי דאית לי' שאלה לא קתני והרי הקדש הא אקמינא בבכור ולדברי הרמב"ן הא חצר הקדש קנה והוה של הקדש והוה כמו בבא ליד גזבר דלא מצי לישאל עלי' כמ"ש הש"ך סי' רנ"ה ס"ק ה' וה"ה בחצר דלא אתי דיבור ומבטל קנין ובאמת שאין זו קושיא דהרי בלא"ה קשה הא כבר נשחט ונעשה נותר ובא ליד כהן וכל שבא ליד כהן ליתא בשאלה כדאמרו בערכין וכבר כתב הריטב"א בחידושיו שם דאין הכי נמי דהוה מצי לשנויי הכי רק דעדיפא מינה משני וא"כ גם מזה לא קשה, ובלא"ה נראה לפע"ד דעיקר סברת הש"ס דכיון דעכ"פ גוף ההקדש איתי' בשאלה אף דכעת שכבר נעשה בה מעשה ליתא בשאלה אבל גוף האיסור קיל כיון דישנו בשאלה קוד' שבא ליד גזבר ולכך משני בבכור דמעולם לא הי' שייך בו שאלה ואף דהתוס' בכריתות דף י"ג ע"ב ד"ה ארבע כתבו דלכך תני מיקדשין אף דאיתי' בשאלה מ"מ השתא שנשחט ונזרק הדם ליתא בשאלה אבל דברי התוספות תמוהים שהרי בש"ס שבועות שם מקשה כן ומוקמינן בבכור וכבר תמה עליהם המהרש"א בשבועות והבה"ז שם עכ"פ דברי הרמב"ן נכונים והנה המ"א רמז לעיין בשקלים פ"ז וכוונתו להא דתני שם משנה ב' בהר הבית לעולם חולין ואמאי לא נימא דההקדש יקנה המעות מדין חצר וע"כ דאין יד להקדש ולדברי הרמב"ן יקשה, אמנם באמת הדבר נכון דהרי התוס' בב"מ דף כ"ו ד"ה בהר הבית הקשו האמר בפ' הרואה לא יכנס להר הבית במעות הצרורין לו בסדינו וא"כ מסתמא של הקדש הם ויש לומר דדוקא בפרהסיא וכו' עכ"פ דבר דלא שכיחא הוא שיהי' אדם נכנס להר הבית במעות וכיון דלא שכיח הוא ממילא אין חצר הקדש קונה כמו בחצר הדיוט דלא קנה בדבר דלא שכיח שימצא שם כמבואר בתוספות ב"ב דף נ"ד ד"ה אדעתי' וה"ה בזה ויותר ממה שכתוב כאן הארכנו בחבורנו מפרשי הים על מס' ב"ק דף ע"ו ע"ש:

ובמשנה ברורה סימן קנד ס"ק ב: שמתקבצים בהם וכו' – היינו אפילו הוא בית פנוי שאין דר בה אדם ואצ"ל אם מתקבצין להתפלל בבית שדרין בו ומשתמשין בו צרכיהם בודאי אין ע"ז שם ביהכ"נ אפילו מתפללין שם תדיר כיון שאין מיוחד לתפלה בלבד:

ובמשנה ברורה סימן קנד ס"ק ג: באקראי – ועזרות שלנו לא עדיפי מבתים וחצירות שאינן מתפללין בהם אלא כשהם נדחקים ומ"מ אפשר לומר הואיל ומתפללין שם תדיר כ"ז שהם נדחקים אף על פי שהוא אקראי לגבי זה המתפלל המקום נעשה קבע לעצלנים [מהרי"ט ח"ב סימן ד'] ובעיירות גדולות שהדרך להתפלל שם בעזרה בקביעות פשוט דכל קדושת ביהכ"נ עליו אבל גן ופרדס ואיצטבא שסביבה אף על פי שפתוח לביהכ"נ אין בה קדושה ואם היה פתוח נגד ההיכל יש להחמיר שלא לנהוג שם קלות ראש ואף על פי שהמקום חול הואיל והוא מכוון כנגד הקודש איכא זילותא [שם]: