ב"ה

שלום וברכה,

בנוגע לשאלה הראשונה: יתכן מספר סיבות למה היסורים מגיעים לאדם. אם זה תיקון מהעבר או סיבות אחרות, בכל אופן - זה טוב נעלם שאינו מושג. וזה עצמו מביא את האדם לקבל אותם באופן הראוי, מתוך אמונה וביטחון שיהיה הטוב נראה וגלוי.

בשיחה נפלאה של הרבי בפרשת בחוקתי (כדאי מאוד לעיין במקור - ליקוטי שיחות חלק א) הרבי מביא שבספר התניא עצמו מוזכרות שלוש גישות לעניין זה. הראשונה, שהסבל הוא למעשה טוב נסתר וכמוס, שבגלל רום-מעלתו אינו נתפס אצלנו כטוב אלא כייסורים. על-ידי עצם הגישה הזאת יזכה לעתיד לבוא לראות את הטוב הנפלא הזה. אלא שלשם כך יש להמתין עד זמן הגאולה השלמה, ורק אז יהיה אפשר לראות את הטוב. (פרק כו בתניא).  גישה נוספת – לראות בייסורים סוג של ניקוי ומירוק מלמעלה. כאשר האדם מכיר בכך שגם הייסורים נובעים מאהבתו הגדולה של הקב"ה אליו, הוא מעורר למעלה שגם הניקוי והזיכוך יהיו בלא ייסורים, אלא בטוב הנראה והנגלה. לשם כך אין צורך להמתין לזמן הגאולה, אולם יש צורך בהתבוננות ובהתעוררות של אהבה לקב"ה. וגישה שלישית – לראות בייסורים ניסיון מלמעלה. אם רצונו האמיתי הוא בחיים הרוחניים, או שעיקר חפצו ורצונו הוא בחיי הגוף. כשהאדם עומד בניסיון, נעלם הרע ומתגלה הטוב הנראה והנגלה. (איגרת יא).

הרבי מסביר שם באריכות גישה נוספת על פי סיפור על רבי שמעון בר-יוחאי ששלח את בנו לחכמים גדולים, שיברכוהו. כשחזר, אמר לאביו שבמקום ברכות אמרו לו דברים של הפך הברכה. הסביר לו רבי שמעון שבדבריהם רמזו ברכות מופלאות, אף שבמבט חיצוני נראו כהפך הברכה. ומסביר, שכאן בא לידי ביטוי היתרון המיוחד של פנימיות התורה  –אין צורך להמתין לזמן העתיד, אין הכרח בהתעוררות אהבה ואף לא בעמידה בניסיון. פנימיות התורה מגלה מיד את הטוב שבכל דבר, בדרך גלויה ובהירה.

בנוגע לשאלה השניה - אכן זה נושא מאוד עדין שצריך להשים לב אליו:

שני דברים מושרשים בעצמות ה' - התורה והיהודי.

לכן "הדחיפות" והבהלה להציל כל יהודי, בכל רגע, מענין של פירוד מהתורה והמצוות, כי הרי גם התורה והמצוות הם לא רצון חיצוני, אמצעי בלבד, אלא רצון עצמות ה'.

ולכן בוודאי שיהודי לא יכול לגלות את עומק נשמתו - כאשר הוא מנותק מקיום התורה והמצוות.

משל לדבר: מישהו שיש לו בכספת סכום כסף גדול, אך אין לו את המפתח לכספת, הרי אף שבמהות - האוצר קיים אצלו, הרי בפועל לא יכול להשתמש בזה - כי זה נסתר ונעלם ואינו יכול לגלותו. וכל יום שעובר - הוא מפסיד את גילוי נפשו. וכך התורה והמצוות הם הגילוי של עומק הנשמה של היהודי.

אלא שבתוך ב' דברים אלו - התורה והיהודי - ישראל קדמו לתורה. ולכן גם יהודי שעבר על מצוות ה' יכול וצריך לשוב בתשובה, ולדעת שיש בו ערך עצמי גם בשעה שעבר על רצון ה' בפועל. ויכול לעשות תשובה ולתקן זאת.

לגבי צבע הטקסט - ישר כח - טופל.