בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מאיזה גיל מתחיל החיוב ההלכתי לעשות מחיצה בין גברים לנשים, ב) האם יש הבדל אם מדובר במשהו קבוע או אירוע לזמן קצר. ג) האם יש מקום להתיר כאשר בעשיית הפרדה חלק מהאנשים לא ישלחו את ילדם לבית הספר יהודי.
ראשית יש להביא את המובא בילקוט יוסף קריאת התורה ובית הכנסת סימן קנ, שבית הכנסת שעזרת הנשים שלו אינה בנויה במישור על רצפת בית הכנסת, אלא הולכת ועולה כמדרגות, יש להקפיד להגביה את המחיצה של העזרת נשים, עד לגובה שכל המתפללים לא יראו את הנשים שבעזרת הנשים. ילקוט יוסף קריאת התורה ובית הכנסת.
מאחר וטעם בניית המחיצה בבית הכנסת אינו רק כדי שלא ישבו האנשים והנשים מעורבים, שאם היה כן, די היה לכאורה שתהיה מחיצה של ארבעה טפחים רוחב ועשרה טפחים אורך. וכן היינו מסתפקים במחיצה של זכוכית. אבל לא כן הוא הדבר, אלא טעם הדבר הוא בכדי שלא יבואו לידי קלות ראש, וכפי שמבואר בסוכה דף נא ב, וגם בתוספתא אמרו "שהיו באין לידי קלות ראש".
ולפי זה במקרה שהנשים היושבות למעלה הם נראות לעיני האנשים, מאחר וגובה המחיצה מסתיים סמוך למדרגות העליונות, ואם כן אין המחיצה מועילה למנוע ההסתכלות של האנשים בנשים בעת התפלה. ומכל שכן בזמן הזה שיש נשים הבאות לבית הכנסת בגילוי שערות ראשן, או בלבוש לא צנוע. לכן יש להגביה את המחיצה באופן שלא יהיו הנשים נראות כלל לבאי בית הכנסת.
והנה בעניין ההפרדה בבתי ספר, שגם בזה ודאי שייך טעם האמור וביתר שאת, עסק בכך רבות הרבי מליובאוויטש באגרותיו, ונציין כמה מהם, על חשיבות וההכרח בדבר, כבר מגיל נמוך ביותר. בודאי למותר להאריך בגודל חשיבות הענין לשמור בכל התוקף הדרוש הפרדת בנים ובנות בחינוכם שכל מי שיודע פרק בחינוך בודאי אינו זקוק להסברה על דבר חשיבות הכי רצינית בהפרדה האמורה – מתחיל מגיל הכי רך, שהרי אין זה נוגע לחיוב המחונכים והמחונכות במצוות היינו לעונת הבר מצוה ובת מצוה שלהם, כי אם הרבה שנים לפני זה אשר הרגל התינוק והתינוקת מאז נעשה טבע לשנים הבאות. (אגרות קודש חלק כה עמוד ב).
ובעניין פשרות בעניין, מובא שם במקום אחר, שהפרדת בנים ובנות אי אפשר לוותר על זה, ואשר ויתור או פשרה במקום אחד, יגרום ויתורים ופשרות במוסדות חינוך אחרים בכמה וכמה מקומות, והדגשתי, כי דרישתי על שמירת עקרון ההפרדה במוסדות, אינה באשר מוסדות חב"ד הם, אלא דעתי ברורה שכן צריך להיות בכל בתי ספר ומוסדות חינוך.
והוסיף שם, שבדורנו דור יתום אין זה רק שאלת דת, אלא גם במוסר וצניעות במובנים הכי פשוטים, וכמו שרואים התוצאות במוסדות אשר בהם אין עקרון זה נוהג, שרבו כל כך, עד אשר למרות כל ההשתדלות להעלים אותם ולמנוע פרסומים בלתי נעימים, בכל זאת מתפרצות מפעם לפעם ומגיעות לאזני הקהל. ראה שם – חלק יד עמוד תלג.
אמנם הרבי הדגיש כמה פעמים, שאפילו אם אי אפשר להציל את כול המוסד מהפרדה, הרי הצלת חלק גם כן כדאי, כוונתי לכתות הגדולות בגיל לכל הפחות אגרות קודש חלק יז עמוד שמז. וכן מובא בשאלות ותשובות הרב הראשי – הרב מרדכי אליהו, תשנ-ג עמוד 125. לגבי השאלה האם הפרדה בין בנות ובנים הוא דין והלכה שחייבים לבצע לפי הדין? וענה על כך שיש להפריד בין בנים לבנות ויש חיוב לעשות זאת ובפרט בכתות הגבוהות כמו שכתבת, לפיכך אני תמה על המתנגדים להפרדה, בעצם ההפרדה אין פגיעה לא בבנים ולא בבנות, באין הפרדה הפגיעה היא בהלכה. אבותינו ואבות אבותינו נהגו ללמד בנים לבד ובנות לבד, וברוך השם יצא מזה דור ישרים מבורך, ולא כטענה שאומרים היום שזה משפיע וטוב מבחינה חינוכית.
ומסיים שם, שאמנם לכתחילה צריך להפריד בין בנים לבנות מכתה א', אך אם אין אפשרות לעשות זאת כמו במקרה שמספר התלמידים מצומצם, יפרידו על כל פנים מכיתה ג'
במקום אחר נשאל הרבי אודות השתדלות לייסד בית ספר תיכון, אבל או ילמדו בתערובות בנים ובנות, והרבי ענה על כך, שאם אין הלימוד בביתי הספר הכלליים מכריח את התלמידים לחלל את השבת קודש ר"ל, אזי שב ואל תעשה עדיף לעת עתה. ראה אגרות קודש חלק יח עמוד קנד.
העולה מהאמור: עדיף להפריד בין בנים ובנות מגיל שלוש, אמנם אם לא מתאפשר אפשר להקל מגיל חמש או שש. [ובמקרה שאם יעשו הפרדה, חלק מהתלמידים ילכו ללמוד בבתי ספר כלליים ויחללו שבת ועוד איסורים חמורים, יש לשאול 'רב מורה הוראה', ולספר לו את כל הפרטים והצדדים שבמקרה הנידון, בכדי לדעת מה לעשות בפועל].
