בכללות דין הדלקת נרות חנוכה ע"י האשה, כתב השו"ע, שהאשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה; אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה כלום, ואף על פי שהניחה גדול; ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר.
ומגיה על זה הרמ"א, שלדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפ"ע, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ.
ובביאור הטעם וההסבר מדו האישה חייבת גם כן במצוות הלדקת הנרות, כתב הט"ז, כיון שהית' באותו נס שגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה והרגה אשה בת יוחנן כ"ג את הראש של האויבים.
ומוסיף, שיתר על כן, שנראה מל' הגמ' שהאשה מוציא' אפי' איש מדאמרי' הדליק' חש"ו לא עשה ולא כלום אשה ודאי מדלקת כו' מדאמר בחש"ו לא עשה ולא כלום שפי' להוציא אחרים ממילא מ"ש אשה ודאי מדלקת היינו להוציא אחרים וכ"כ באגודה שאם יודעת לברך תוכל להוציא את האיש ועסי' תרפ"ט לענין מגילה. הנה, שאם היא יודעת לברך, תיתכן סברא שהיא אפי' תוכל להוציא ידי חובה את האיש.
בפרי חדש הביא גם כן את הדעה שאשה ודאי מדלקת אפילו לפטור אחרים, ומבאר הוא מהו החילוק בין מקרא מגילה לבין הדלקת הנרות, שאף על גב דמקרא מגילה לא פטרא אחריני אף על פי שהיו באותו נס, שמא נר חנוכה קילא היא, כדאמרינן [שבת כג, א] דמשתתף בפריטי וכי נסיב לא צריך דסמיך אהדלקה דביתו שחוץ לעירו, עכ"ל.
ויש מגמגמים על הרמב"ם, שהשמיט דין דאשה מדלקת. ואין כאן גמגום, שהרי כתב הרב ז"ל פרק ג' [מחנוכה הלכה ד] כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה.
ומתוך דבריו אנו למדים שעבדים שאינם משוחררים פטורים, שהרי לא חייב בקריאת מגילה אלא עבדים משוחררים.
ומסתבר, שאפילו לפי מה שכתבתי בסימן תרפ"ט [סעיף ג ד"ה ודין מי] בסייעתא דשמיא שעבדים חייבים במקרא מגילה, הכא מודינא דפטורים. דהא טעמא דנשים חייבות אמרינן בגמרא [שם] לפי שהם היו באותו הנס, ופירש רש"י [ד"ה היו] שגזרו היונים על כל הבתולות הנישאות שיבעלו להגמון תחלה, ועל ידי האשה נעשה נס, ע"כ, וכיון דהך טעמא לא שייך בעבדים, פטירי, מה שאין כן במקרא מגילה וכמו שכתבתי שם.
ומביא את הדין הנוסף כפי שהוא יהיה לגבי מי שהוא שהוא חציו עבד וחציו בן חורין, שכפי זה מי שחציו עבד וחציו בן חורין, ידליקו לו אחרים. ואפשר שהוא עצמו מדליק, ולא דמיא הדלקה לקריאת מגילה או לתקיעת שופר. אי נמי משום דנר חנוכה קילא וכמו שכתבתי בשם התוספות: טומטום ואנדרוגינוס חייבים ומדליקים לאחרים, אעפ"י שאינם מינם:
ומה שכתב [ויש מי שאומר] בקטן שהגיע לחינוך מותר. כן כתב הר"ן [שבת י, א דיבור ראשון] בשם בעל העיטור [הלכות חנוכה קטז, א], והוא אזיל לטעמיה, שכן כתב הטור משמו בסימן תרפ"ט לענין מגילה, והרי"ף [מגילה ו, ב] והרא"ש [מגילה פרק ב סימן ז] ובה"ג [הלכות מגילה סימן יט] פליגי עליה שם. וכבר כתבתי שם [סעיף א, ד"ה ומעתה] שכן עיקר.
במשנה ברורה, מסכם את הדין של אשה מדלקת וכותב ש – פי' בעד כל בני ביתה. ואפילו איש יכול לעשות אותה שליח להוציאו אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה ג"כ יצאו.
ומביא דיו נוסף, שכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה לא בע"א ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך וכשאין האיש בבית תדליק האשה דהוי בת חיובא ובברכה ולא ידליק קטן וכדלקמיה.
ומביא הוא דברי הרש"ל, שכתב בתשובה סימן ע"ז סומא אם הוא בבית שאחרים דולקין ויכול להשתתף בפריטי עמהם ויברכו עליו זה עדיף וכן אם יש לו אשה אשתו מדלקת עליו ואם הוא בבית מיוחד ואין לו אשה ידליק בעצמו ע"י סיוע של אחר ועיין בשע"ת דלא יברך וכ"ש שאינו יכול להוציא אחרים.
והעולה מכל זה לדינא, הנה ברור הדבר שמאחר והם מחוייבים במצוות הדלקת נרות כמו אנשים, ואין בהשתתפותם והצטרפותם לעשרה משום כבוד ציבור וחוסר צניעות, הרי הם מצטרפים לעשרה, וניתן לברך אם ישנם עשרה – וחלק מהם הוא נשים.
