ציפייה למשיח

כדי להבין את המענה לשאלתך יש להקדים סיפור שמובא רבות בשיחות הרבי:
בהיות אדמו"ר הרש"ב בן ד או ה שנים נכנס אל זקנו ה"צמח צדק" בש"ק פ' וירא כשהוא בוכה ומתוך הבכי – שואל בכאב: "מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה?" ויענהו ה"צמח צדק": "יהודי צדיק בן תשעים ותשע שנים שמחליט שעליו למול את עצמו – כדאי הוא שיתגלה אליו הקב"ה.
סיפור זה מובא בשיחותיו של הרבי פעמים רבות אך ב'דבר מלכות' (וירא תשנ"ב) הרבי מוסיף לו דגש מיוחד: שאלת הרבי הרש"ב אינה מוסבת אל המציאות של "וירא אליו ה'" אלא על הגילוי של העניין. כלומר העניין של "וירא אליו ה'" – שהוא בחינת היחידה וניצוץ משיח – קיים אצל כל יהודי והוא קשור לקב"ה בכל מצב אלא שלא תמיד הדבר גלוי וידוע ויש צורך להביאו לידי גילוי.
שלמות הגילוי של "וירא אליו ה'" לכל יהודי תהיה בגאולה וממילא כשאנחנו מדברים על הגילוי הזה – כוונתנו לגילוי גאולתי. הגאולה היא מציאות קיימת ועלינו מוטל לגלותה אצלנו.
וכאן עולה שאלה: מה עלינו לעשות כדי לגלות אותה בתוכנו?
ראשית עלינו לעורר בעצמנו את ההשתוקקות אליה. בכיו של הרבי הרש"ב על שלא זכה לגילוי נבע מרצונו העז לזכות בו. מי שלא רוצה להגיע לגילוי – לא יפעל להשגתו וכנראה לא יוכל להגיע אליו. הצעד הראשון הוא הרצון: צריך לרצות גאולה להשתוקק אליה. כפי שאמר הרבי ב"שיחה הידועה" של כ"ח בניסן שצריכים לרצות משיח באמת.
גילוי ההשתוקקות למשיח בתוכנו פירושו חלחול פנימה – התשוקה למשיח לא תישאר תשוקה למשהו רחוק אלא תתחיל לחדור לתוכנו ותהפוך לחלק ממהותנו וחיינו. ההשתוקקות מביאה אותנו לרצות בכל מאודנו לחיות באופן המתאים לגאולה. מתוך שנרגיש ונבין שאיננו יכולים לסבול עוד את המצב הגלותי – נרצה להשתחרר ממנו ומכבליו ולהתחיל לחיות בהתאם לגאולה.

החסידות מגלה גאולה
בשיחה של שנה קודם לכן (תנש"א) הרבי מדגיש עניין נוסף: מכיוון שסיפור זה קשור ליום הולדתו של אדמו"ר הרש"ב מסתבר שהוא קשור בעבודה הכללית שלו. הרבי מבאר שם שייחודם של מאמרי הרבי הרש"ב הוא בביאור הרחב שהם פורסים ובדגש שמושם בהם בהבנה ובהשגה שכלית שבזכותם קל להסיק מהם מסקנה ו'הלכה' לגבי עבודת ה' המעשית.
הרבי הרש"ב זכה לכינוי "הרמב"ם של תורת החסידות" ולא בכדי: העניינים העולים במאמרי החסידות שלו מובאים כשהם מאורגנים ומסודרים באופן של הלכה קבועה ומסודרה – בהסבר מפורט של כל עניין דבר דבור על אופניו ומתוך כך אפשר ללמוד מהם "הלכה" בפנימיות התורה ועד העבודה בפועל ממש כדרך החידוש של הרמב"ם (בתורת הנגלה) לגבי גדולי ישראל המחברים לפניו ואחריו.
באותה שיחה מוסבר שכדי שהתשוקה לאלוקות תצא מן הכוח אל הפועל נחוצה הוספה בלימוד התורה ובמיוחד בתורה של הרבי הרש"ב: לימוד שבו הלומד מתאמץ להגיע להבנה ולהשגה – וכפי שמדגש הרבי לימוד הנשען ביאורים המיוסדים על דרושי חסידות של רבותינו נשיאינו ונעשה מתוך זהירות שלא להוסיף הסברים וסברות מבחוץ – שאליו מצטרף לימוד שמביא לידי מעשה את הלומד ואת זולתו.
זה המסר שהפנמתו תעזור לנו לגשת לשבוע הקרוב: לימוד והתבוננות בפנימיות התורה עוזרים לאדם לסגל מבט גאולתי שכולל שינוי החשיבה ומעשה בפועל גם יחד.
בגאולה נהיה שקועים כל הזמן בידיעת אלוקות כשאנחנו לומדים חסידות והשכל שלנו תופס את ענייני האלוקות הגבוהים – אנחנו מתחילים לגלות אלוקות בעצמנו ומתכוננים בצורה הטובה ביותר לגילוי שיהיה בגאולה.
התשוקה לגאולה צריכה להיות מקיפה וכוללת: השתוקקות לצדדים החיצוניים שבה כגון השפע הגשמי וכדומה וגם למהות והעיקר שבה – ידיעת האלוקות בשלמות.
גילוי הגאולה הוא המשמעות האמיתית של הפעולה שאנו נדרשים אליה – "למול את עצמנו". רעיון זה מובא באיגרת ד' בתניא שם מוסבר שהמשמעות של המילה היא גילוי פנימיות הלב – המילה היא שתאפשר לנו להבין מה הלב שלנו רוצה באמת.
הגלות נמצאת קודם כול בתודעה שלנו. במצב תודעתי גלותי כל השאיפות והרצונות שלנו מופנים לדברים גלותיים. המילה היא הכשרת הפנימיות שלנו להבאת הגאולה.
הכשרה זו מסתייעת בדיוק באותם הכלים שהוזכרו קודם: לימוד החסידות ופנימיות התורה והיא שתאפשר לנו לשנות את עולם המושגים שלנו ולהתחיל לרצות ולשאוף וגם לחיות חיים של גאולה.
העבודה בעניינים הללו – התשוקה החיים בהתאם לגאולה ולימוד החסידות – תביא את לגילוי "וירא אליו ה'" אצלנו ובתוכנו וממילא גם בעולם כולו – בגאולה האמיתית והשלמה.


5. מחשבות טובות
שלום וברכה. אני סובל רבות ממחשבות לא הכי טובות שמפריעות לי בתפקוד ובעשייה בעולם אשמח לשמוע מהרב כיצד אפשר לטפל נכון במחשבות על פי דרך התורה. תודה.

לבחור לחשוב
שלום וברכה.
המחשבות הן הבסיס של התודעה שלנו כפי שעולה גם מן הפתגם שטבע פילוסוף ידוע: "אני חושב – משמע אני קיים".
ככל שהמודעות של האדם למחשבותיו גבוהה יותר – יכולתו לנהל את עצמו טובה יותר. כדי להגביר המודעות למחשבות ולתוכנן נדרש תהליך בירור קוגניטיבי.
בירור של המחשבות משמעותו שהאדם בוחן אותן ונוקט עמדה כלפיהן: הוא קובע איזו מחשבה נכונה ואיזו – שגויה; איזו מעידה על איזון ואיזו – על קיצוניות; מה בתוכן המחשבה אמת ומה שקר וכן הלאה.
תהליך הבירור מעצים את המודעות העצמית שחשיבותה רבה שכן היא המאפשרת לאדם להגיע לרוגע לשלמות פנימית להתנהגות שקולה ומוצלחת בכל הבחינות.
וכפי שאומר הרבי הריי"ץ באחת משיחותיו (ספר השיחות תש"ב) בהגדרת 'מהותו של חסיד' שעליו "לחשוב רבות לדבר מעט ולעשות הרבה..".
חשיבות שני המדדים האחרונים – מיעוט בדיבור סתמי ללא תועלת ועשייה מרובה – מובנת בפשטות אך המדד הראשון "לחשוב רבות" לכאורה תמוה: האם רק חסיד מרבה לחשוב? הרי כולנו חושבים עשרים וארבע שעות ביממה גם שלא ברצוננו?!
על פי האמור ייתכן שהמילים "הרבה חושב" – כוונתן למחשבות מסוימות: מחשבות מבוררות ויזומות. לא כל ריבוי מחשבות חיובי ומעיד על היות החושב חסיד. אדם שמחשבותיו אינן עוברות שום תהליך של הבחנה ובירור אלא הן כביכול 'משתוללות' בראשו מעצמן מחשבתו "פרועה לשמצה" כמאמר הפתגם שהובא ב"היום יום" (לתאריך ט"ז במרחשוון): "המחשבה היא לבוש ומשרת השכל והמדות. בשעה אשר אין לה שירות בשכל או במדות גם אז פועלת פעולתה לחשוב ולהרהר אבל פעולתה לא לבד שאינה תוכנית אלא היא פרועה לשמצה… ומבואר כי סיבת המחשבות זרות או רעות הריקנות של הראש דכאשר השכל עסוק אז יש להמחשבה מה לשרת ואין מקום למחשבות של שטות והבל שאין בהם ממש…"
אם כן האדם צריך לבחור אם הוא מאפשר למחשבה שלו להיות פרועה (היינו פרוצה פתוחה) באופן שכל תסריטאי במאי או מעצב דעת קהל ודומיהם יוכלו לצקת לתוכה ולמעשה לתוכו תכנים כרצונם או שמא הוא שיבחר ויחליט אילו תכנים מבוררים וראויים ולהם יאפשר להיכנס למחשבותיו ואילו תכנים שגויים והשפעתם אינה טובה והם יידחו.
זו העבודה העיקרית של המודעות – ללמוד לחשוב נכון בצורה מתוקנת.

לא לשפוך את התינוק עם המים…
כפי שלמדנו תהליך הבירור של המחשבות צריך לכלול בתוכו הוצאת ה'ניצוץ' שבמחשבות התוהיות. בכל מחשבה יש נקודת אמת שהיא הנותנת לה את קיומה.
בהיעדר שימת לב לאותו ניצוץ החשיבה הופכת מעוותת במידה מסוימת. לפעמים אנשים מבקשים 'להיפטר' מן המחשבות התוהיות מהר ככל האפשר. אם הן אינן טובות – נשליך אותן! ואולם השלכה אוטומטית כזאת אינה הדרך הנכונה והפועל כך – כמאמר הפתגם העממי – "שופך את התינוק עם המים…". אומנם המים שבאמבטיה מלוכלכים אבל אם התינוק יושב בתוכם אי אפשר לשפוך הכול בתנופה אחת. יש להוציא את התינוק ולעוטפו במגבת ורק אז לרוקן את האמבטיה…
גם בתוך המחשבות הבעייתיות הלא נכונות מסתתר ניצוץ וצריך להיזהר לא לדחותו בתהליך של ההתנתקות מהמחשבות הבעייתיות.
הנקודה הזו של בירור הניצוץ היא מאוד חשובה והכרחית לעבודה האישית. כי אם אדם לא יתייחס אל אותה נקודת – אמת הקיימת בתוך המחשבות הוא לא יצליח לעבוד איתם בצורה נכונה ואמיתית.
חשיבות התרגול
בירור המחשבות בצורה נכונה דורש מיומנות. צריכים להתאמן – לבחון את המחשבות לנתח אותן לפי הכללים שלמדנו ולברר את הניצוץ שבתוכן.
מי שיתרגל זאת שוב ושוב וייעזר בכלי הכתיבה יקנה לעצמו את הכלים ויוכל לעשות בהם שימוש מדויק ומועיל. המיומנות אינה נרכשת מעצמה. כדי לפתח אותה נחוץ תרגול. וכלשון ר' יצחק עראמה בספרו עקדת יצחק (בשער יד): "כמו שכתב אלו העניינים… ואין חכם כבעל הניסיון…" – התנסות מחדדת את החוכמה.
כל מה שכתבנו לעיל זה רק על קצה-המזלג וישנם עוד הרבה הרבה עניינים הקשורים לכל זה.
המלצתנו שתיכנס באתר שלנו לשיעורים בנושאים הללו שם תוכל למצוא חומר ומידע נוסף על עבודת המחשבות.
המחשבה בנוסף לכל המובא לעיל היא גם יוצרת את המציאות. כמו שידוע מאמר אדמו"ר הצמח צדק לחסיד אחד "תחשוב טוב יהיה טוב" והכוונה בזה שהמחשבה עצמה היא לא רק סגולה לטוב אלא היא עצמה מביאה את הטוב.
בעזרת המחשבה בצורה נכונה נזכה לראות טוב גלוי תיכף ומייד.