בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם כל חשש איסור זריקת ציפורנים הוא רק מצד נשים בהריון. ב) במקרה שנפל ציפורן על הרצפה, האם יש תקנה באיזה אופן שהוא כדי שלא יזיק.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רס סעיף ד, שאדם השורף את הציפורנים שלו הוא חסיד, ומי שקובר אותם הוא צדיק, ואדם הזורק אותם הוא רשע. והטעם הוא משום שמא תעבור עליהם אישה שהיא בהריון, ותפיל את ולדה.
אבל מותר לזרוק אותם בבית המדרש וכיוצא בו, בכל מקום שאין נשים מצויות לעבור שם, ואין לחשוש שמא יכבדו אותו מקום וישליכו את הציפורנים החוצה ותעבור עליהם אשה עוברה. מאחר ואף אם תעבור עליהם לא יזיקו לה כלום, כי אינם מזיקות אלא כאשר הם באותו מקום שזרקו אותם שם כשניטלו מהאצבעות, אבל לא כאשר פינה אותם משם למקום אחר.
ומקור הדברים הוא בגמרא במסכת נדה דף יז עמוד א, שאדם השורף ציפורניו חסיד, קוברן צדיק זורקן רשע, שמא תעבור עליהם אישה מעוברת ותפיל. ולכן בבית המדרש שלא מצוי נשים או בבית מרחץ העשוי רק לאנשים – מותר לזרוק.
ואמנם יש שכתבו שראוי להימנע מלזרוק ציפורניים גם במקומות אלו. כמובא בזוהר הקדוש בפרשת אחרי דף לט, א, שמשם משמע שיש בהם כוח נזק לכל אדם, ולאו דווקא לנשים. בנוסף, בנימוקי יוסף וברבינו ניסים במסכת מועד קטן דף יז שם מובא עוד טעם לאיסור זריקת ציפורניים, משום מיאוס. וטעם זה שייך גם במקום בו עוברים ושבים אנשים בלבד, אף שאין שם נשים, כי אין לעשות בפני חברו דבר שיגרום לו מיאוס.
כמו כן מובא כמה מהפוסקים, שיש ליזהר לא להניח הציפורניים על בגדיו בעת הקציצה כי יכול לגרום לו רעה, כמובא בבן איש חי בפרשת לך לך אות יד בשם רוח חיים סימן קטן א'. ובספר כץ החיים בסימן קטן יא כותב, שלפי קבלת האריז"ל שלא חשש מלקצוץ ידיים ורגליים ביום אחד – גם בזה אין לחשוש. אמנם רבים חששו שלא לקצוץ ביום אחד.
ומנהג חסידים ואנשי מעשה לעטוף את הציפורניים מיד לאחר קציצתם בנייר ולהניח בתוכו שתי חתיכות עצים קטנים ודקים, והוא בעצמו ישרוף אותם מיד, אם כי בזמן הזה כאשר זורק אותם לבית הכסא זה גם כן טוב, ואדרבה ועדיף יותר מקבורה, כמובא בבן איש חי שם, ובשאלות ותשובות בצל החכמה חלק ב' סימן לה. והטעם, מאחר ובקבורה יכולים להתגלות, לאחר מכן מה שאין כן בהשלכה בבית הכסא.
ואמנם, אדם ששורף את הציפורניים ממש, ומעביר אותם לגמרי מן העולם גורם בעולם שלום ורחמים. כמובא בספר שני לוחות הברית במסכת שבת נר מצוה אות ט', בשם ספר תולעת יעקב, שאף שבהשלכה בבית הכסא הם אבודים לגמרי, מכל מקום כיון שמצינו בראשונים עוד טעמים לשריפתם, לכן יש להדר בשריפה בכל ענין.
והנה במשנה ברורה שם מבואר, שאם נפל ציפורן או ציפורניים על הארץ יטאטא את אותו המקום באופן שיזיזם ממקומם, ושוב לא יהיה בהם משום סכנה. וכתבוה הפוסקים, שעדיף שיטאטא אותם לחדר אחר, ואזי זה יהיה מועיל לדברי הכל. מאחר ולשיטת האליהו רבה, זה מועיל דווקא כאשר השליכם מחוץ לחדר, שרק זה נחשב שינוי. אמנם לפי הכרעת הברכי יוסף כשיטת הפרישה, הנה כל שהציפורן זזה ממקום שנפלה מועיל שלא תזיק, וכן הוא בערוך השולחן סעיף ו'.
העולה מהאמור: מעיקר הדין מותר לזרוק ציפורניים בכל מקום שאין חשש לנשים בהריון. אמנם המהדרים שורפים אותם בכל מקרה (וכן הוא מנהג חב"ד) או משליכים לבית הכסא.
